שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל, סיפר, כי שינה את יחסו למסעות בני נוער לפולין בעקבות דברים שאמר לו נער שהשתתף באחד המסעות, ולפיו המסעות לימדו אותו כמה טובים יכולים להיות בני אדם.
הנדל דיבר (יום ב', 17.12.18) בערב השקת ספרו של
איתמר לוין, העורך המשפטי של News1, "לא רק טלאי צהוב - 101 טעויות על השואה", אשר התקיים בתל אביב בליל יום הקדיש הכללי החל בצום עשרה בטבת.
הנדל סיפר, כי במשך זמן רב חשב שהמסעות לפולין טובים עבור אנשים שזהותם אינה חזקה, עד ששאל נער שהיה במסע לפולין מה למד במסע. הנער השיב לו שלמד כמה טובים יכולים להיות בני אדם. לדבריו, התשובה הפתיעה אותו, משום שבדרך כלל אנשים שרואים את מחנות ההשמדה מתרכזים ברוע המתגלם בהם. אותו נער הסביר לו, שכאשר ראה את עומק הרוע במחנות ההשמדה - הבין שהדבר נעשה בבחירה חופשית של בני אדם. ואם זהו כוחה של בחירה חופשית - להביא למעמקי רוע שכזה - הרי שאם בוחרים בטוב, ניתן להגיע לגבהים אדירים.
עוד סיפר הנדל על ילדותו בברוקלין, שם ראה כילד את ההורים של חבריו כשעל זרועותיהם חקוקות כתובות קעקע עם המספרים ממחנות ההשמדה. "הם היו אז בשנות ה-40 לחייהם ולא דיברו על השואה כי היו צריכים להתמקד בחיים. רק אחרי שנים הבנתי מה זה אומר להקים משפחות אחרי השואה", ציין.
הנדל סקר כמה מן התשובות ההלכתיות שניתנו לאחר השואה בנוגע להשלכותיה, כמו שאלות של עגונות שבעליהן נעלמו בשואה ושאלה של נערה האם להסיר בניתוח את המספר שקועקע בזרועה. לדבריו, שאלות אלו מלמדות על הצל הארוך שהטילה השואה ואשר נמשך שנים רבות אחרי סיום מלחמת העולם השנייה. הוא גם ציטט פסק הלכה של הרב שלמה גורן - שבבית הכנסת שלו התקיים האירוע - ולפיו יש להמשיך ולומר קדיש על קורבנות השואה גם כאשר לא ייוותרו צאצאים ישירים שלהם.