עוה"ד קרן רייכבך-סגל ואביב פריצקי פעלו בצורה פסולה בתפקידם כנאמנים בהקפאת ההליכים של אולמי הדר דימול. השניים ניסו למכור את האולם בלא הרשאתו של בית המשפט ותוך מסירת מידע מטעה, לחברה שאחד מבעליה הוא בן-דודו של פריצקי. כך קובע (יום ב', 17.12.18) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
אלכסנדר רון, בקבלו את בקשת הכנ"ר להחליף את הנאמנים.
במאי 2017 ניתן צו הקפאת הליכים לחברות סיטי א.ק אחזקות והדר ברמה, שהיו בעלי אולם האירועים הדר דימול ברמת גן. תחילה מונו רייכבך-סגל ופריצקי כנאמנים, ולבקשת הכנ"ר צורף אליהם עו"ד בועז גזית. רון אומר, כי אחריותו של גזית נובעת בעיקר מכך שלא התריע על פעולותיהם הפסולות של רייכבך-סגל ופריצקי ומחלקו באחריות הקולקטיבית לפעולות הנאמנים, ולכן היא קטנה משל שני חבריו - אך אין מנוס מלהחליף גם אותו.
לאחר שלושה שבועות בלבד, ובטרם אפילו התיר בית המשפט לפרסם בקשות לרכישת החברה, ביקשו הנאמנים במפתיע למכור את החברות לחברת להב. הנאמנים הצהירו, כי להב מוכנה לשלם 39 מיליון שקל וכי סכום זה עולה על חובותיהן של שתי החברות. הם גם ביקשו לשמור בסוד את זהותה של להב, ולא גילו שאחד מבעליה הוא בן-דודו של פריצקי.
הקרבה המשפחתית נחשפה בידי הכנ"ר חודשיים מאוחר יותר, לפני ההתמחרות בה זכתה להב. רון סירב לאשר את המכירה ללהב והורה לפרסם בקשה לרכישת החברות. אלא שאחרי מספר ימים ביקשו ממנו הנאמנים לקיים דיון דחוף בפגרה, בו הזהירו, כי אם הצעתה של להב לא תתקבל - יעמדו הנושים בפני שוקת שבורה. לאורך אותם חודשים שבו והצהירו הנאמנים, כי התמורה שתשלם להב תספיק לכיסוי כל החובות. אלא שבפועל התברר, שהתמורה לנושים שאינם מובטחים ולנושים שאינם בדין קדימה, תהיה נמוכה בהרבה.
רון קובע, כי נוצר משבר אמון שאינו מאפשר להותיר את הנאמנים בתפקידם. הוא מותח ביקורת על תרבות הדיווח שלהם לבית המשפט, בה הם השמיעו שוב ושוב הצהרות חד-משמעיות - וכאשר התברר שלא הייתה להן אחיזה במציאות, ניסו להיאחז בדיעבד "בדברים מובלעים ושוליים" שנלוו לאותן הצהרות. ביקורתו מתייחסת במיוחד לדבריהם של הנאמנים בנוגע לפרעון החובות.
עוד אומר רון, כי פריצקי היה נתון בניגוד עניינים ונמנע מלגלותו. רייכבך-סגל אומנם הודיעה לכנ"ר כבר במאי שעבר על קרבתו המשפחתית לאחד מבעלי להב, אך פריצקי עצמו מסר על כך לבית המשפט רק חודשיים לאחר מכן - מאוחר מדי, לטעמו של רון. לדבריו, ברור שבמצב זה לא היה מקום לבקשתה של להב שלא לחשוף את זהותה.
לכל אלו מתווספת "תחושה מטרידה לאורך כל הדרך" שהובילה למכירה ללהב, ממשיך רון. העובדות הן, שהחברה שהוצעה בידי הנאמנים עוד לפני שהותר להם להתחיל במכירה, ושהם לחצו למכור לה במהירות את החברות - היא שנותרה כמציעה יחידה ולדעת חלק מן הצדדים במחיר נמוך מדי. וכל זאת, כאמור, תוך הסתרת הקשר המשפחתי של פריצקי אליה ותוך מצג מטעה בנוגע ליחס שבין סכום המכירה לבין היקף החובות.
רון דוחה את טענתם של רייכבך-סגל ופריצקי, לפיה מקור הבקשה להחליפם הוא לחץ שהפעילו בעלי המניות הקודמים של החברות. רון מראה, כי נושים מהותיים נוספים ובראשם
בנק הפועלים, הסתייגו גם הם ממעשיהם של השניים ותמכו בבקשה להחליפם. הוא מצטט את נציג הבנק, אשר דיבר בחריפות בנוגע לניגוד העניינים של פריצקי וטען שהם ניסו לסחוט באיומים מהבנק ויתורים. לאור כל אלו קבע רון, כי שלושת הנאמנים יוחלפו ובמקומם יתמנה עו"ד עדי פיגל, שתפקידו הראשון יהיה לבחון מחדש את תביעות החוב.
