לאחר 19 דיונים ממושכים אישרה (יום ד', 26.12.18) ועדת החוקה חוק ומשפט פה אחד לקריאות שנייה ושלישית את הרפורמה בעבירות ההמתה, שנועדה ליצור מדרג חדש של עבירות המתה בחוק העונשין. להצעת החוק הממשלתית מוזגה הצעת חוק שיזמו יו"ר הוועדה ח"כ
ניסן סלומינסקי וח"כ
מיקי רוזנטל (
המחנה הציוני). הצעת החוק זונחת את מבחן הכוונה תחילה וקובעת מדרג אחר ובו תקבע עבירת רצח שהעונש לצידה הוא מאסר עולם כעונש מרבי ועבירת רצח בנסיבות מחמירות שלצידה עונש מאסר עולם חובה, בשתי העבירות היסוד הנפשי הוא של אדישות או כוונה.
להצעת החוק הממשלתית הוסיפה הוועדה נסיבה מחמירה של רצח נשים בידי בני-זוגן כשקדמה לכך התעללות גופנית או נפשית בקורבן. כמו-כן הפחיתה הוועדה את עונשן של נשים שרצחו את בני-זוגן המתעללים מ-20 ל-15 שנות מאסר.
היו"ר סלומינסקי פתח את הדיון: "אם לא נסכם את החוק היום כל עבודתנו תרד לטמיון, ואם נצליח לסכם היום, מניח שבשבוע הא נוכל להעביר אותו במליאה. אנחנו בד"כ לוקחים את הזמן ומתעמקים כדי שייצא תחת ידינו חוק לעילא ולעילא אבל כאן זה אפס או מאה, וייתכן שכל צד יצטרך טיפה להתכופף כדי שלא נפסיד את כל החוק".
הוועדה דנה רבות בנסיבות שמבטאות את דרגת האשמה החמורה ביותר ושבהתקיימותן תתגבש העבירה החמורה ביותר- רצח בנסיבות מחמירות - שלצדה עונש מאסר עולם חובה:
לאחר ויכוחים רבים הכריעה היום הוועדה על החמרת עבירת רצח נשים בידי בני זוגן כשקדמה לה התעללות, והם יתויגו כרצח בנסיבות מחמירות ולא כעבירת הרצח הבסיסית כפי שהוצע בהצעת החוק הממשלתית. כמו-כן חברי הוועדה הכריעו כי הנסיבה הידועה בכינויה הבעייתי "רצח על
כבוד המשפחה" תיכלל כנסיבה מחמירה כפי שהוצע בהצעת החוק הממשלתית: "המעשה נעשה כפעולה עונשית במטרה להטיל מרות או מורא ולכפות אורחות התנהגות על ציבור".
הוועדה דנה בנסיבות המאפשרות לקבוע אחריות מופחתת בשל עבירת המתה והכריעה בשאלת התיוג המוסרי כי האדם לא יתויג כרוצח אלא כממית באחריות מופחתת שהיא קטגוריה חדשה במקום רצח:
בהמתה באחריות מופחתת מוצע לקבוע עונש מרבי של 20 שנה. בין הנסיבות המקלות של אחריות מופחתת נקבעה נסיבה המתייחסת למצב בו המעשה נעשה כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו. חברי הוועדה טענו ביחס לנסיבה זו כי יש להפחית את העונש שכן היא מתייחסת לנשים שבני-זוגן התעללו בהן. לאחר דין ודברים הושגה פשרה כי העונש המרבי בנסיבה זו יעמוד על 15 שנים.
עו"ד נועה ברודסקי לוי מהייעוץ המשפטי לוועדה: "הנחנו לקראת הדיון מתווה כלשהו, בניסיון אחרון להעביר את ההצעה בכנסת הנוכחית. הוועדה צריכה להכריע בשני נושאים עיקריים- בנושא של נסיבה מחמירה לרצח נשים בידי בני זוגן ובנושא הקנטור בו אנחנו מציעים נוסח שמצמצם את ההתגרות רק לעבירות מסוג פשע, ונותן מענה לחשש שתצא נורמה שתתפרש ככזו הנותנת מקום לחמימות מוח".
ח"כ מיקי רוזנטל: "כל צעדה ארוכה מתחילה בצעד קטן, וחשוב לנו שהחוק יקודם ויעבור כבר בכנסת הזו, ולכן הסכמנו לנוסח שהוא פשרה מבחינת רבים, אף שזה תם ולא נשלם. לכולנו חשוב להגדיר בחוק אמירה נורמטיבית לגבי קורבן שהיא בת זוג. רצח נשים מגונה ככל רצח, אבל בחרנו לתת לו תשומת לב יותר דרמטית בשל חשיבותו. לכן הנוסח המוסכם על כולנו הוא שהקורבן הוא בן זוג והרצח נעשה לאחר התעללות שיטתית, וכן כי בהמשך ייכתבו בפירוש נסיבות מקלות לרצח, שאם הוא מגיע לאחר התעללות בן הזוג, העונש יהיה 15 שנה".
ח"כ
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): "מה שלא בשל בדיון הזה זו ההבנה הבסיסית מה זה רצח נשים. כך אני מבינה את השיח שהתקיים פה. יש פה מסר מאוד חשוב שאנו רוצים להעביר, שלא נסלח ולא נעבור בקלות על רצח נשים בשל היותן נשים. יש בהחלט סדר חברתי שמנסים להשליט אותו, של הפטריארכיה, שמסתכלת על הנשים כרכוש. צריך להפנים את זה עוד לפני ניסוח פה וניסוח שם. אסור להסתמך על ההסברים על תקדימים מהעבר, כי אנו באים לחולל מהפכה, גם בתודעת בית המשפט בנושאים האלה. אני סבורה שחייבת להיות גם התייחסות לרצח על-רקע מגדרי. כך, למשל, טראנסים וטראנסיות, נרצחים ונרצחות בשל בחירה של זהות מגדרית אחרת ממה שהחברה רוצה לכפות עליהם, ולא בשל שנאה לנטייתם המינית".
ח"כ
יעל גרמן (יש עתיד): "מדובר כאן בערכים מוגנים ואנחנו לא יכולים להשאיר את הערך המוגן של רצח נשים מחוץ להם, כי המשמעות היא שרצח נשים הוא כמו כל רצח וזה לא כך. הוא צריך לבוא כערך מוגן בנפרד, בלי כל התוספות מסביב".
עו"ד לילך וגנר, מייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים התייחסה להצעת ח"כ עאידה תומא סלימאן לנסח "רצח על-רקע מגדר": הנושא של רצח על-רקע מגדר לא מקובל כי הוא עמום מדי ולא בטוח שאפשר יהיה להוכיח את זה. נשים נרצחות מסיבות שונות. עמדת היועמ"ש לממשלה לגבי ההגדרה המוצעת בנוסח על בן זוג - החלק הראשון בדבר ההתעללות הקודמת מקובל עלינו ומבטא מעשים רבים כשכבר ראינו שהייתה התעללות קודמת, אפילו ידועה לרבים, שהסלימה עד לרצח. לגבי החלק השני, המרחיב יותר, המונחים 'שליטה' ו'מרות' אינם מתאימים".
פרופ'
מרדכי קרמניצר, המכון הישראלי לדמוקרטיה: "ברור שזה לא יטפל בבעיית ההתעללות בנשים בכללותה. תחוקקו חוק שהתעללות ממושכת באישה דינה 15 שנות מאסר, ואז תוסיפו שאם נגרם מותה, אפילו ברשלנות, זה כבר עולה ל-20 שנות מאסר. זה מעשה אמיתי של חקיקה שיסייע פה".
ד"ר
יואב ספיר, הסניגור הציבורי הראשי: "אני מסכים עם מסקנתו של פרופ' קרמניצר שזה משהו שצריך להידרש אליו, בעתיד, בנחת, אבל אם בשל הלחץ חייבם להכניס את הנסיבה הנוספת, אז להסתפק בחצי הראשון, וגם לעשות את ההתאמות הסימטריות להקלה עם האישה שהתעללו בה. יש כרגע חוסר סימטריה בין ההגדרות של ההתעללות כנסיבה מקלה לאישה שרצחה לאחר שעברה התעללות, לבין נסיבות ההחמרה לגבר שרצח לאחר שהעביר התעללות, וחייבים לעשות זאת בצורה מסודרת".
חלק מחברי הוועדה דרשו במהלך הדיונים להסיר את נסיבת הקנטור כנסיבת אחריות מופחתת, מחשש להקלה בעונש על מעשי רצח אך לבסוף הנסיבה הושארה כפי שנוסחה בהצעת החוק הממשלתית. היעדר ההתגרות מהווה כיום בחוק העונשין את אחת השאלות המרכזיות במסגרת בחינת ה"כוונה תחילה", והוא שיוצר את ההבחנה העיקרית בין כוונה "רגילה"-אז לא ניתן להרשיע ברצח, אלא בהריגה בלבד, לבין "כוונה תחילה". הצעת החוק זונחת את מבחן הכוונה תחילה וקובעת מדרג אחר ובו תקבע עבירת רצח ועבירת רצח בנסיבות מחמירות, אשר היסוד הנפשי בהן הוא של אדישות או כוונה.
ח"כ
בני בגין (הליכוד): "צד אחד של הפן הציבורי הוא הרצון למנוע מצב שבודדים בציבור יחשבו שזה קל מאוד או יפטרו בעונש קל אם ירצחו, בשל טיעון כזה או אחר. מהצד השני עומד האדם, שלא הייתי רוצה שייענש בחומרה יתרה, אם באופן שקשה להגדירו, שהוא מטושטש, שבתחושה מוסרית אנו אומרים שזה לא סביר. לכן אני מציע לקבל את הנוסח הממשלתי שכבר דנו בו".
ח"כ
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): "אני חוזרת ומבקשת להוציא את הקנטור לחלוטין מהנסיבות המקלות, ולהכניס את הדברים שבאמת צריכים להיות שם, כמו קורבנות קודמת, אבל אם כן משאירים את הקנטור, אז יש להשאיר אותו יותר פתוח, כמו בנוסח הממשלתי, ולא כמו בהצעה החדשה. אני אומרת זאת בתסכול עמוק, כי לדעתי הוא צריך לצאת לגמרי, אבל אם משאירים, אז באופן גמיש".
עו"ד וגנר: "קיימנו פה שישה דיונים בנושא, ועמדת הממשלה הובאה בהרחבה. אנו תומכים בנוסח הממשלתי, אבל עמדת היועמ"ש לממשלה שלא נמשוך את הצעת החוק אם הוועדה תחליט, אחרת, אבל אנו טענו רבות ועמוקות מדוע לאמץ את הנוסח הממשלתי".
קרמניצר: "יש שורה של מעשי עבירות משמעותיים שלא יוכלו להוות התגרות, כולל איום. זה לא מתקבל על הדעת. יש פה גם מסר רע שבקנטור יש הצדק חלקי, שאנו מכבדים תגובה לעשיית דין עצמית והפרת חוק, כאשר מכניסים רף עבירה כעיקרון.. אם אתם רוצים לאפיין את ההתגרות - תכתבו עוון, אבל תוסיפו לו פגיעה בכבדו האדם והשפלה קשה, ואז תכסו את המקרים שצריך לכסות".
הסניגור הציבורי ד"ר ספיר: "נושא הקנטור היה נושא מרכזי בוועדת קרמניצר שזכיתי להיות חבר בה. השאלה היחידה שרלוונטית זה האם זה ממתן את אשמת מי שפעל באופן זה, וזה המבחן היחיד. הרי גם מעשה מגונה זו עבירה של שלוש שנים שאינה עבירה מסוג פשע".
שישה דיונים ממושכים ומחלוקות קשות בין הסנגוריה הציבורית לבין משרד המשפטים והפרקליטות בשאלת היסוד הנפשי בעבירת הרצח, הביאו את חברי הוועדה לקבל את הצעת הממשלה לקבוע כי היסוד הנפשי שיידרש לעבירת הרצח, יהיה יסוד נפשי של כוונה או אדישות; וכי יסוד זה ייכלל גם בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות:
לעומת זאת, המתה ביסוד נפשי של קלות דעת תהיה עבירה נפרדת, עם עונש מרבי של 12 שנות מאסר, ללא תיוג של רצח. החידוש המשמעותי בהצעת החוק הוא בהחמרת הענישה והתיוג המוסרי של המתה מתוך יסוד נפשי של אדישות מ-20 שנה כעונש מרבי במסגרת עבירת "הריגה" כיום, לעונש מאסר עולם כעונש מרבי במסגרת עבירת "רצח" לפי הצעת החוק, והן ביצירת הבחנה משפטית-מעשית בין אדישות לקלות דעת.
חברי הוועדה התלבטו האם לקבל את הצעת הממשלה לפיה כל קטגוריית ה"אדישים" תיכלל בעבירת הבסיס של רצח, הן מתוך תחושה שהיסוד הנפשי של אדישות בחוק העונשין ("שוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאה") אינו ברור מספיק, והן מתוך תחושה שרק המקרים החמורים או מקרים מסוימים של המתה באדישות אכן שקולים, מבחינה מוסרית, להמתה בכוונה. הסנגור הציבורי הארצי ונציגי לשכת עורכי הדין טענו כי ראוי שעבירת הבסיס של רצח תכלול רק את הממית בכוונה וכי רק יסוד נפשי של כוונה מצדיק עונש מרבי של מאסר עולם. לעומתם, נציגי משרד המשפטים התנגדו לצמצום היסוד הנפשי של אדישות לעניין עבירת הרצח בטענה שההגדרה לאדישות בחוק העונשין ברורה מספיק ומבטאת נכון את האשם המוסרי של מי שראוי שיתויג כרוצח.
כאמור, חברי הוועדה אימצו בסופו של דבר את הנוסח הממשלתי.
תמכו בחוק: היו"ר ח"כ ניסן סלומינסקי והח"כים מיקי רוזנטל, בני בגין, עאידה תומא סלימאן ו
מיכל רוזין.
