מאמן הכדורסל הבכיר שרון דרוקר המתין 22 שנים בטרם הגיש תביעה נגד הביטוח הלאומי על פציעה קשה בעת שהיה שחקן כדורסל. בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב דחה את התביעה בשל חלוף הזמן, ובית הדין הארצי דחה את ערעורו של דרוקר.
דרוקר טען, כי נפצע בדצמבר 1993 במשחק בליגה לאומית ב' (אז הליגה השנייה) בין קבוצתו, מכבי קריית מוצקין, לבין מכבי דרום תל אביב (קבוצת-בת של מכבי ת"א). הרצועה האחורית בברכו נקרעה וכך הסתיימה הקריירה שלו כשחקן כבר בגיל 26. תביעתו הסתמכה על פסק בוררות משנת 1995, בו חויבה הקבוצה לשלם את מלוא שכרו עד לסיום תקופת החוזה.
הביטוח הלאומי דחה את תביעתו של דרוקר לפיצוי על תאונת עבודה, באומרו שלא הוכח שהוא היה שכיר של הקבוצה. דרוקר הגיש את תביעתו לבית הדין האיזורי בשנת 2015, והביטוח הלאומי טען שהשיהוי הכבד מונע ממנו לברר את נסיבות הפציעה ולהגיש תביעת שיבוב נגד הקבוצה שכבר התפרקה. בית הדין קבע, כי הפציעה אכן התרחשה, אך בשל חלוף הזמן - לא ניתן להוכיח שהיו יחסי עובד-מעביד בין דרוקר לקבוצה.
שופט בית הדין הארצי,
רועי פוליאק, מציין (9.12.18), כי דרוקר דחה את הצעת בית הדין לחזור בו מערעורו, ופרקליטו, עו"ד יצחק אבישר, אף הגיש סיכומי תשובה שלא כדין. פוליאק מאמץ את פסק דינו של האיזורי, באומרו שהשיהוי הכבד מונע את היכולת לברר את התביעה. הוא גם אומר, כי אין יסוד לטענתו המרכזית של דרוקר ולפיה פסק הבוררות מהווה מעשה בית דין כלפי הביטוח הלאומי - ולכן יש לקבוע שהקבוצה אכן הייתה המעסיקה שלו. אלא שפסק הבוררות מחייב רק את הצדדים להליך, מדגיש פוליאק, ובוודאי שלא את הביטוח הלאומי שאפילו לא ידע עליו.
עוד אומר פוליאק, כי בפסק הבוררות אכן יש סממנים לכך שהיו יחסי עובד-מעביד בין דרוקר לקבוצה, אך אין אפשרות לברר כיום בצורה ברורה את טענותיו העובדתיות של דרוקר לגבי אופי היחסים בין הצדדים. "השיהוי הכבד מונע מהמוסד להתמודד עימה כפי שיכול היה להתמודד אילו הוגשה בעוד מועד", קובע פוליאק. דרוקר חויב בתשלום הוצאות בסך 7,500 שקל.
השופטות
סיגל דוידוב-מוטולה ו
חני אופק-גנדלר ונציגי הציבור נתן מאיר וברכה סבו הסכימו עם פוליאק. את הביטוח הלאומי ייצג עו"ד רועי קהת.
