שרת המשפטים,
איילת שקד, תוקפת את הקהילה המשפטית ומאשימה אותה בצביעות ובשימוש סלקטיבי בהגנה על בית המשפט העליון - כאשר הדבר היה מתאים לגישה המשפטית והפוליטית של בכירי הקהילה המשפטית.
שקד הקדישה את נאומה בכנס השנתי של העמותה למשפט ציבורי בחיפה, בהשתתפות נשיאת בית המשפט העליון השופטת
אסתר חיות והיועץ המשפטי לממשלה
אביחי מנדלבליט, לסטנדרט הכפול של הקהילה המשפטית - שופטי עליון לשעבר, יועמ"שים לשעבר ובכירי האקדמיה - שממהרת לגנות כל ביקורת על בית המשפט העליון, אך שותקת אל מול מתקפה הפרועה משמאל אל מול השופטים החדשים.
"מאז ומעולם הייתה הקהילה המשפטית מגינתו הנאמנה של בית המשפט. הקהילה הזו הסבירה לנו שוב ושוב בעבר שפסיקת הלכה בבית המשפט העליון אינה ערובה לצדק. שאיננו חייבים אפילו להסכים איתה, ובכל זאת - היא סופית ומוחלטת. ובדיוק בשל כך עלינו לנהוג בה בכבוד. ובעיקר הסבירה לנו הקהילה שאין לנו בית משפט אחר וחובה עלינו לשמור עליו מכל משמר. אלא שלאחרונה, התרחשה תפנית בעלילה", אמרה.
לדבריה, אותה תפנית הורגשה לאחר שהוועדה למינוי שופטים בראשותה מינתה שישה שופטים לבית המשפט העליון. "משהו בתוכנת ההפעלה של הקהילה המשפטית השתנה באופן יסודי. הקהילה הזו שהיא קהילה מעורבת ודעתנית, שמעולם לא פספסה הזדמנות להגן על בית המשפט, גם כנגד ביקורות מופקרות, אבל גם כאשר הביקורות היו לחלוטין לגיטימיות, אינה מגיבה עוד. ההתקפות הפרועות והביקורות החריפות שכולנו נתקלנו בהן לאחרונה, האמירות הקשות ויוצאות הדופן בעוצמתן, פוגשות בקהילה משפטית דוממת. הדבר כאילו כבר לא נוגע לה", ציינה.
שקד ציינה בין היתר התקפות על פסק דין שפרסם השופט
אלכס שטיין בנושא חלוקת רכוש בין בני זוג שכונתה בכינויי גנאי בעיתון הארץ. כפי שקוראי News1 הנאמנים כבר יודעים, אותן מתקפות תקשורתיות נובעות מחוסר הבנה בסיסית של פסק הדין.
"מה לא אמרו על פסק דינו בעניין חלוקת הרכוש בין בני זוג שהחליטו להתגרש. מאמר המערכת ב'הארץ' הגדיר זאת "נסיגה לעולם פרימיטיבי"; מאמר אחר ציין כי מדובר ב"ימים חשוכים". חברת כנסת (שלישית) לעגה לשופט שטיין והשוותה בינו לבין מוצר המוזמן באייביי ועם הגעתו ארצה מתגלה שהוא אינו תקין. אלה רק דוגמאות ספורות. למעשה ההתקפות הפרועות על השופט שטיין מעולם לא פסקו", אמרה. "ההתקפות נמשכות אך הקהילה שותקת. היא דוממת. כאילו העניין לא נוגע לה. האם כולם הצטרפו למגזר השתקנים?".
לטענת שקד, ללב מתגנב חשד שאולי ההגנה על בית המשפט מעולם לא נשענה על אמונה כנה בעצמאותו ושאולי קיים הסבר בשדה האידאולוגי לשתיקתם של מי שדיבררו ללא הרף את ההגנה על בית המשפט. "השתיקה הזו רועמת. היא צועקת, גם ללא מילים. היא צועקת מסר קשה ובעייתי שכולם מבחינים בו. היא מבהירה שההגנה על בית המשפט לא הייתה מאוד כנה. היא מדגישה שעקרון עצמאות בית המשפט מעולם לא עמד לעצמו, שתמיד נשען על שותפות רעיונית עם תוצרי פסיקתו ולא על המחויבות לעצם קיומו של המוסד, על הזדהות עם פסק דין כזה ואחר, ולא עם הצורך בבית משפט עצמאי ואמיץ. ברגע שנעלמה ההזדהות עם תוכן פסקי הדין - נעלמה גם התמיכה בחשיבות עצמאותו של בית המשפט", טענה.
לדבריה, אם בכירי הקהילה המשפטית היו מוחים נגד המתקפות הללו על השופטים השמרנים, המסר הפשוט הזה היה מוכיח שמי שדיברו כל השנים על חשיבות עצמאותו של בית המשפט האמינו בכך באמת, ולא הייתה זו "אהבה התלויה בדבר" שבה כידוע: בטל הדבר - בטלה האהבה.
"הייתה כאן הזדמנות אמיתית להוכיח שהאמונה בעצמאות בית המשפט היא אמונה מסוגו של וולטר - מאבק עיקש כדי לוודא שגם מי שאינך מסכים עם דעתו יוכל לבטאה באופן מלא; שהוא עצמאי גם כשהוא טועה. אבל זה פשוט לא קרה. במקום זה קיבלנו מאבק חריף וקשה, פוצע ואישי, כנגד שופטים שהעזו לסטות משורת המקהלה", אמרה.
