הקבלן ששון שם-טוב ניסה להשתלט במרמה על מתחם קולנוע סמדר בי-ם

הקבלן הירושלמי ששון שם-טוב, לשעבר מבעלי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, היה מעורב במשך שנים ארוכות בניסיון לרכוש במרמה מגרש בעיר, תוך התעלמות מפסיקות משפטיות ברורות. כך קובעת (יום א', 13.1.19) שופטת בית המשפט המחוזי בעיר, ענת זינגר. שם-טוב היה בעשור הקודם מקבלני התשתיות ועבודות העפר הגדולים בירושלים, ובראשיתו גם היה הבעלים של קבוצת הכדורגל - אותה מכר לארדקי גאידמק. בשנים מאוחרות יותר פורסמו ידיעות על קשיים כלכליים אליהם נקלע, והוא אף שילם כופר לאחר שנתפס מנסה להבריח במכס 120,000 ליש"ט במזומן. מדובר בחלק משמעותי מן המתחם בשכונת עמק רפאים עליו ניצב קולנוע סמדר (השייך כיום לרשת לב). הקולנוע הוקם סמוך לקום המדינה בידי אריה צ'צ'יק ורבקה צ'צ'יק, שבהמשך הדרך הפכו להיות בעליו היחידים. אחרי פטירתם ירשו את הקולנוע שתי בנותיהם - שרה חריש, כלתו של היועץ המשפטי לשעבר, יוסף חריש (אשתו של בנו דרור), ואחותה נאוה צ'צ'יק, שהייתה אלכוהוליסט ואף נפטרה בשל כך; אותה ירשה בתה, אליה. במרכזו של פסק הדין עודמות פעולות שביצעו במשך שנים שם-טוב ונאוה צ'צ'יק, בניסיון למכור את המתחם במלואו לשם-טוב - למרות שכאמור צ'צ'יק הייתה הבעלים של מחציתו בלבד. ניתן להעריך, כי במצבו הנוכחי שווה המתחם מיליוני שקלים, ואם יופשר לבנייה למסחר ולמגורים - עשוי שווי להאמיר לעשרות מיליונים. ההליכים נמשכו כאמור שנים ארוכות, ואופינו בכך שהן שם-טוב והן צ'צ'יק התעלמו מפסיקות משפטיות ברורות ומכך שצ'צ'יק אינה יכולה למכור את המתחם במלואו. זינגר מתארת את האירועים באריכות ולבסוף מתמצתת אותם. באוקטובר 1989 ניתן פסק הדין הראשון, הקובע את זכויות בעלי הדירות בבניין הסמוך לקרקע שבמחלוקת. ב-1998 ביקשה נאוה לפרק את השיתוף בינה לבין שרה, ובינואר 1999 מינה בית המשפט שני עורכי דין מטעם שתי האחיות כדי לבצע אותו. בדצמבר 2003 חתמו נאוה ושם-טוב (באמצעות שתי חברות שבבעלותו) על הסכם למכירת המתחתם ב-400,000 דולר - למרות שכאמור בית המשפט הורה במפורש לחלקו בין שתי האחיות. שם-טוב וצ'צ'יק הודיעו לבית המשפט בדיעבד על ההסכם וביקשו לאפשר לצ'צ'יק לרכוש את חלקה של חריש. רק באוגוסט 2005 מסרו שם-טוב וצ'צ'יק לבית המשפט על ההסכם משנת 1989, וזינגר אומרת שם פעלו במכוון כדי להסתיר מידע קריטי זה. יתרה מזאת: חודשיים בלבד לאחר מכן המשיכו שם-טוב וצ'צ'יק בהליכי רישום המקרקעין על שמו של שם-טוב ואף ניהלו הליך של השגה על שומת מס השבח שהוצאה להם. הבעלות על שמו של שם-טוב נרשמה באוקטובר 2005, שוב - תוך שהוא מודע היטב לכך שאינו יכול לרכוש את המתחם במלואו. בספטמבר 2006 ביטל בית משפט השלום בירושלים את ההסכם בין שם-טוב לצ'צ'יק, שנה מאוחר יותר נדחה ערעורם בידי בית המשפט המחוזי - אך הם התעלמו מכך והמשיכו לפעול לפיו, באמצעות חתימה למראית עין על שני חוזים נפרדים. לאחר פטירתה של נאוה, באוגוסט 2009, הורה בית המשפט לערוך התמחרות על בית הקולנוע לבדו. שם-טוב הציע במישרין 12 מיליון שקל, אך לבסוף זכתה חברי נכסי סמדר שבבעלותו תמורת 16.2 מיליון שקל. עסקה זו מלמדת, מעירה זינגר, על השותפות בפועל בין שן-טוב לבין אליה צ'צ'יק (יורשתה של נאוה). בהמשך אף נחתם הסכם ולפיו חריש ושוכרת נוספת ימשיכו לשכור את הבניין. רק בשלב זה - 20 שנה לאחר שניתן פסק הדין המקורי - החלו שם-טוב וצ'צ'יק להכיר במצב בשטח. שם-טוב ויתר על חלקה של נאוה במתחם וקיבל למעלה מ-2 מיליון שקל, אך הצדדים למעשה שבו ואישרו את ההסכם המקורי ביניהם בניסיון לקבוע שחלק קטן מן התמורה הוא בעד הקרקע המשותפת לשתי האחיות. ההסכם נחתם למרות שצו מפורש של בית המשפט אסר לבצע שינוי כלשהו במתחם. במצב זה פנו שם-טוב ושותפו יוסי יונתן לבית המשפט, וביקשו לקבוע שהם הבעלים של הקרקע המהווה חלק מן המתחם. זינגר דחתה מכל וכל את התביעה: "התובעות נסמכות על עסקה משנת 2003, אשר לא שעת [כאשר] הושלם רישומה הייתה ידועה לתובעות הבעייתיות שבה (במספר מישורים, כאשר עצם החתימה על העסקה אף מהווה ניסיון למעשה לקבלת דבר במרמה ונעשתה עם מי שמכרה קרקע שלא הייתה רשאית למכור) - אלא בנוסף, אותה עסקה בוטלה בהחלטה שיפוטית חלוטה, המהווה מעשה בית דין ביחסי הצדדים שבפני". ביסודו של ההסכם משנת 2003 עמדה קנוניה בין שם-טוב לבין צ'צ'יק ולא ניתן לפעול על פיה, היא קובעת. זינגר הביעה את מורת רוחה מהתנהלותם של שם-טוב ויונתן, בכך שחייבה אותם בתשלום הוצאות בסך 150,000 שקל. את שם-טוב ויונתן ייצג עו"ד אמיר כהן, ואת חריש - עו"ד איל ויטנברג. זינגר הורתה להעביר העתק מפסק הדין ללשכה לרישום מקרקעין, כדי למנוע נסיונות הונאה דומים בעתיד.