בעוד תבוסתה של תרזה מיי בהצבעה על הברקזיט (יום ג', 15.1.19) הייתה צפויה, הפער העצום - 432 מול 202 - גרם לתדהמה, ועשויה להיות לו השלכה ישירה על המשך ההתפתחויות בפרישתה של אירופה מן
האיחוד האירופי. התחזיות המוקדמות דיברו על פער של 200-100 צירים לרעת ראש הממשלה. כעת מחויבת מיי להודיע לפרלמנט בשבוע הבא (21.1.19) מהי תוכניתה החילופית ליישום הברקזיט.
מדובר בהשפלה בקנה מידה חסר תקדים, שבכל מצב אחר הייתה גורמת להתפטרותו של ראש הממשלה - אך מיי הודיעה שלא תתפטר. המפלגה השמרנית אינה יכולה להדיח אותה ב-11 החודשים הקרובים, לאחר שזכתה בחודש שעבר בהצבעת אמון, ולא צפוי (יום ד', 16.1.19) רוב להצעתו של מנהיג הלייבור, ג'רמי קורבין, להביע אי-אמון בממשלה.
אחת ההערכות היא, כי דווקא תבוסתה של מיי תהווה ציון דרך חיובי בדרך לביצוע הברקזיט. החשש המרכזי היה ונותר מפני פרישה ללא הסכם, שתהיה הרסנית לבריטניה ותפגע קשות באיחוד האירופי. אולם מאחר שרוב מוצק בפרלמנט מתנגד לפרישה ללא הסכם - אך אינו מסוגל להגיע להסכמה על אופן הפרישה - גוברים כעת הסיכויים לפרישה רכה יותר (למשל: חברות קבועה במעטפת המכס האירופית) ואולי אף למשאל עם נוסף על השאלה האם בכלל לפרוש מהאיחוד. אלא שהתקדמות בכיוון זה עלולה להוביל להתפטרותם של שרים נוספים, מבין אלו התומכים נמרצות בפרישה מהאיחוד.
מיי מצידה עדיין מתכננת לצאת לבריסל בימים הקרובים, בניסיון להשיג ויתורים שיאפשרו להעביר בפרלמנט גרסה מתוקנת של התוכנית. עד כה הבהיר האיחוד, כי לא יסכים לשינוי כלשהו בלשונו המשפטית של ההסכם - וגודל התבוסה של מיי יקטין עוד יותר את נכונותו לשאת ולתת איתה. האיחוד ציפה לשמוע מ-מיי מה נחוץ כדי לקבל את אישור הפרלמנט - ודומה שכעת גם מיי יודעת שההסכם הנוכחי נפח את נשמתו.
הפער בפרלמנט גם מלמד, כי מיי לא תוכל להשיג תמיכה של הסכם בו לא תהיה התחייבות משפטית מחייבת של האיחוד שלא להפעיל לעולם סוג כלשהו של גבול בין אירלנד לבין צפון אירלנד - התחייבות שהאיחוד אינו מוכן לתת. לכן, נראה שהפתרון היחיד הוא ויתור מוחלט על ההסכם הקיים וניהול מו"מ על מסגרת שונה של יחסי בריטניה-האיחוד לאחר הפרישה. מו"מ שכזה ידרוש זמן ממושך, ויחייב את מיי לבקש ולקבל מבריסל דחייה של הברקזיט, האמור לצאת לדרך ב-29.3.19.
פייננשל טיימס מעריך, כי חברות קבועה במעטפת המכס היא האפשרות הסבירה ביותר. כמו-כן, תיבחן האפשרות של המודל הנורבגי - קשר הדוק עם האיחוד (כולל מעטפת המכס והשוק המשותף) בלא חברות בו. הלייבור תומך בחברות קבועה במעטפת המכס, ומיד לאחר התבוסה בהצבעה אמר דוברה של מיי, כי היא תנסה להגיע להסכמות עם האופוזיציה. חברות שכזאת תפתור את הבעיה הגדולה ביותר - מעבר אנשים וסחורות בין שני חלקי אירלנד - משום שהיא תאפשר להמשיך אותם ללא מגבלות. מבחינתה של מיי, הבעיה היא שחברות כזו תמנע מבריטניה לחתום על הסכמי סחר משלה עם מדינות אחרות - מרכיב אותו היא רואה כחיוני בפרישה מהאיחוד.
תבוסתה של מיי מהווה גם מכה קשה לאיחוד האירופי, שמאז משאל העם ביוני 2016 ניהל את המגעים עם בריטניה על בסיס תפיסת היסוד לפיה פרישה מסודרת ושמירת אחדותו של הגוש קשורות זו בזו. אולם דחיית ההסכם בן 585 העמודים מהווה גם דחייה של אסטרטגיה זו, כותב פייננשל טיימס, והרוב המוחץ בפרלמנט מלמד ששני הצדדים חייבים לחשב מסלול מחדש.
בריסל אומנם מצפה מלונדון ליטול יוזמה ולהציג אפשרויות חלופיות, אך גם היא תיאלץ להתמודד עם מועד הפרישה הבריטית, עם כשלונה של עסקה שהאיחוד הציג כטובה ביותר האפשרית ועם הסכנה של פרישה ללא הסכם (במיוחד בגבול האירי). באיחוד האירופי יש גם מי שתוהים האם עליו לנסות כעת למנוע את הפרישה, אך הם מצויים במיעוט.
נשיא הנציבות, ז'אן-קלוד יונקר, הביע אכזבה מתוצאות ההצבעה וקרא לבריטניה להבהיר את עמדתה בהקדם האפשרי, בציינו שהזמן דוחק. יונקר וקנצלר גרמניה, אנגלה מרקל, נוקטים בגישה פייסנית יותר כלפי בריטניה ומוכנים להכניס שינויים בהסכם. נשיא צרפת,
עמנואל מקרון, מתנגד לשינויים כאלו, מחשש שיחריפו את המחאה נגדו. באותה עמדה מחזיק נשיא מועצת אירופה, דונלד טאסק. גם אירלנד, שתושפע במישרין מכל דרך בה יבוצע הברקזיט, מתנגדת לשינויים.
האיחוד צפוי להגביר כעת את הכנותיו לאפשרות של ברקזיט ללא הסכם, אך במקביל מצפה לשמוע מבריטניה מהן כוונותיה ובשלב זה אינו מתכוון לכנס ועידת פסגה. פייננשל טיימס מדווח, כי למעשה איש בבריסל אינו מאמין שהברקזיט יבוצע ב-29 במארס, שכן המועד קרוב מכדי להתכונן גם לאפשרות של פרישה ללא הסכם. לכן, הדבר היחיד שנראה כמעט ודאי כרגע הוא דחייה של מועד הפרישה - צעד שממילא יעניק זמן למו"מ נוסף.
