בית המשפט העליון קורא (יום ד', 16.1.19) להקפיד על ההכשרה הניתנת לעובדים בבתי אבות ועל קיומם של כללי העבודה, וכן לדאוג ליחס נאות בין מספרם של הדיירים לבין מספרם של העובדים המטפלים בהם.
השופטת
דפנה ברק-ארז אומרת, כי מקרי התעללות בקשישים שנחשפו בשנים האחרונות, הביאו לחקיקה שנועדה להגן עליהם. היא מוסיפה: "הפיקוח על תנאי
החיים של מי שזקוקים במיוחד להגנת המדינה על שלומם ו
כבודם הוא כמובן חשוב.
אולם, יש לזכור כי אין די בו.
"מציאות החיים במוסדות לקשישים מבוססת קודם כל על קביעת סטנדרטים הולמים שעניינם ההכשרה שמקבלים המטפלים במוסדות ושמירה על יחס מספרי נאות בין המטופלים לאנשי הצוות המטפלים בהם, כמו גם אכיפתם של אלה. אף מצלמה לא תרפא את היעדרם של אלה, ואף לא תוכל לשמש תחליף להנחלת הערך המוסרי והתרבותי של שמירה על כבוד האדם של קשישים וחסרי ישע. אל לעוסקים במלאכה לשכוח כי בני אדם מופקדים בידיהם, על כל המשתמע מכך".
ברק-ארז אומרת עוד, כי המציאות שנגלתה לעיניה בתיק בו מדובר, מזכירה את הסיפור "לישון" שכתב אנטון צ'כוב: הסיפור "מגולל את מציאות חייה של נערה צעירה המועסקת בתנאים קשים, בין השאר בהשגחה על תינוק בוכה, כשכל מאווייה מכוונים למטרה אחת ויחידה - לישון. במציאות של חושים הלומים היא 'מוצאת את האויב שמפריע לה לחיות', ואז מבצעת בו את המעשה הנורא מכול ושוקעת בשינה עמוקה". עם כל ההבדלים שבין הסיפור לבין המציאות, "יש בו כדי להאיר את התנאים שלפעמים משמשים חממה לפגיעה בחסרי ישע".
השופט
יצחק עמית מוסיף: "מקצוע המטפל בבית האבות מאופיין במעמד נמוך, הכנסה נמוכה, תנאי העסקה גרועים, העדר אפשרויות קידום וביטחון תעסוקתי נמוך. השחיקה הנובעת מאופי העבודה ועומס העבודה מביאים הן לתחלופה מוגברת בקרב כוח העזר והן לתופעות של הזנחה והתעללות כמו במקרה שלפנינו.
"הענישה היא האמצעי האחרון במיגור התופעה הקשה של התעללות בקשישים
במסגרת המוסדית. האמצעי הראשון להתמודדות עם תופעה זו, לצד שיפור בתנאי השכר ההכשרה והעבודה של כוח העזר, הוא פתרון מצוקת כוח העזר בבתי האבות. על כך אין חולק, והנושא עלה בפנינו אך לאחרונה, בעתירה שביקשה להורות לממשלת ישראל להסדיר את העסקתם של 6,000
עובדים זרים בענף הסיעוד במחלקות לסיעודיים, תשושי נפש ותשושים בבתי האבות בישראל... יש לקוות כי גם פסק דיננו זה יבהיר לעוסקים במלאכה את הצורך הדוחק בפתרון הבעיה".
הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לדחות את ערעורו של אנדרי קייס, אשר נדון ל-18 חודשי מאסר בשל תקיפות ואיומים נגד קשישים בבית האבות בו הועסק. ברק-ארז אומרת, כי למרות שיש ממש בשאלה מדוע מנהלי בית האבות לא הועמדו לדין - בשל אחריותם לתנאים הקשים שהיו הבסיס להתעללות - הרי שאין מדובר באכיפה בררנית המגיעה עד כדי הגנה מן הצדק או המצריכה להקל בעונשו של קייס. השופט
אלכס שטיין הסכים עם ברק-ארז ועמית. את קייס ייצג עו"ד ליאוניד פרחובניק, ואת המדינה - עו"ד שרית חתוקה.
