בפיו של
אביחי מנדלבליט היו "אמירות חוטאות לאמת" כאשר נחקר בפרשת הרפז, והתנהגות זו מעלה את השאלה האם מבחינה ערכית הוא ראוי לשמש כמזכיר ה
ממשלה. כך כתב במאי 2015 היועץ המשפטי לממשלה דאז,
יהודה וינשטיין, לראש הממשלה,
בנימין נתניהו. עם זאת, השורה התחתונה המסתמנת מחוות הדעת הייתה שניתן יהיה להגן משפטית על המשך כהונתו בתפקיד אותו מילא לפני שהתמנה ליועץ המשפטי לממשלה.
כפי שנחשף ב-News1, מנדלבליט מצוי במצב בו הן נתניהו והן פרקליט המדינה,
שי ניצן, יכולים ללחוץ עליו ואף לסחוט אותו בנוגע לתיקי נתניהו, וזאת בשל חלקו בפרשת הרפז (ראו קישור משמאל). מנדלבליט היה אז הפרקליט הצבאי הראשי, והוא נחשד בכך שלא הנחה מיד את הרמטכ"ל דאז,
גבי אשכנזי, לגלות שמסמך הרפז מצוי בידיו ושהדליף לאשכנזי ולמי שהיה ראש לשכתו,
ארז וינר, פרטים מתוך החקירה.
וינשטיין אימץ את המלצתו של ניצן וסגר את התיק הפלילי נגד מנדלבליט, בעיקר בשל חוסר ראיות לכך שהייתה כוונה פלילית במעשיו, וכן משום שלא נגרם לחקירה נזק של ממש. מנדלבליט הנחה את אשכנזי כעבור יממה למסור את המסמך, וכאשר דיבר עימו ועם וינר - הם לא היו בגדר חשודים. עם זאת, וינשטיין מדגיש במכתבו לנתניהו, כי עליו לשקול את המשך כהונתו של מנדלבליט כמזכיר הממשלה (באותה עת), בשל הליקויים הערכיים שעלו מהתנהגותו.
וינשטיין עומד על חשיבותו הרבה של תפקיד מזכיר הממשלה, "האוצר בתוכו עוצמה ורגישות ייחודיים". לדבריו, "ברי כי נדרשת מן הממלא תפקיד זה רמה גבוהה של יושרה, טוהר מידות ונקיון כפיים". הוא גם מזכיר, כי בעבר נפסלו מועמדים לתפקידים ממלכתיים לא בשל הרשעות פליליות אלא גם מי שנחקרו ולא הועמדו לדין. וינשטיין עומד על מרחב שיקול הדעת שיש לממשלה במינויים ועל כך שבית המשפט יפסול מינוי בשל פגם ערכי, רק אם "החלטת המינוי חרגה באופן בולט וקיצוני ממתחם הסבירות".
בעניינו של מנדלבליט בפרשת הרפז אומר וינשטיין, כי יש להבחין בין שני חלקים: התנהגותו בזמן אמת והגרסאות שמסר ל
מבקר המדינה ולחוקרי המשטרה. בחלק הראשון הייתה בעייתיות בכך שלא הנחה מיד את אשכנזי למסור את מסמך הרפז לחוקרי המשטרה (באוגוסט 2010). אולם הוא עשה זאת למחרת ובכך "עשה את המעשה הנכון בתוך פרק זמן קצר ביותר". וינשטיין מסכם נקודה זאת באומרו: "נראה כי לו בכך היו הדברים מסתכמים, ניתן היה לומר, כי מדובר במעידה נקודתית וחד-פעמית שאין בה כדי להשליך באופן ישיר על התאמתו הערכית-נורמטיבית להמשיך ולכהן בתפקיד מזכיר הממשלה".
ואולם, ממשיך וינשטיין, הדברים חמורים יותר כאשר מדובר בהתנהלותו של מנדלבליט בעת חקירת הפרשה. מנדלבליט מסר מספר גרסאות סותרות לגבי המועד בו נודע לו שמסמך הרפז מצוי בידי אשכנזי ו"התקשה להציג גרסה אחידה ועקבית" גם בתשובה לשאלה מדוע לא הנחה מיידית את אשכנזי למסור את המסמך לחוקרים. "לבסוף ניסה להצדיק את התנהגותו המקורית גם במחיר של היתפסות לאמירות שקשה שלא לראות בהן אמירות החוטאות לאמת", כותב וינשטיין.
עוד אומר וינשטיין, כי מנדלבליט "לא קיבל על עצמו את האפשרות כי פעל שלא כהלכה, וממילא גם לא הביע חרטה כלשהי אל אלו ממעשיו. בהתנהלות זו יש לטעמי כדי להטיל דופי באמינותו של מנדלבליט", וקשה לומר שהיא לא פגעה בחקירה. לצד זאת, מדגיש וינשטיין, יש להביא בחשבון את עברו ואת הישגיו המקצועיים ולאזן אותם עם יתר השיקולים הרלוונטיים.
"על אף שאני סבור, כאמור, כי בהתנהלותו בפרשה הנוכחית, ובעיקר בתגובותיו למבקר המדינה ולמשטרה, יש כדי להטיל בו כתם ערכי-נורמטיבי, עדיין נראה כי ניתן למצוא הסברים שונים לחלק מכשליו, גם אם אין בהם כדי להצדיק אותם", מוסיף וינשטיין. הנסיבות הביאו אותו "למעשים אשר ראוי היה להימנע מהם", אך "ספק אם יש בדברים כדי להצביע על קו מובנה באישיותו או על תפישת עולם מושרשת הנטועה בו המעידה על אי-התאמה מובנית לתפקיד".
לבסוף אומר וינשטיין, כי יש לשקול את השפעת המשך כהונתו של מנדלבליט כמזכיר הממשלה על מידת האמון של הציבור בשירות הציבורי. הדבר אומנם עלול לפגוע באמון זה, אך "ספק בעיני אם פגיעה זו... תעלה לכדי 'פגיעה מהותית ועמוקה במערכת השלטונית בישראל' או שיהיה בה כדי להסב 'נזק ממשי ליחס הכבוד שהאזרח רוחש למוסדותיו". בסופו של יום, למרות הקשיים שפורטו, זוהי כאמור אמת המידה המשפטית המכרעת לעניין זה".
בסיום מכתבו אומר וינשטיין, כי על נתניהו לבחון בצורה יסודית את מידת התאמתו הערכית-נורמטיבית של מנדלבליט לתפקיד מזכיר הממשלה, "תוך שקילת כל האמור בחוות דעת זו". הוא מציין, כי מאחר שהממשלה היא הממנה את המזכיר שלה - על נתניהו להעביר את חוות הדעת גם לידיעת השרים, לאחר שמנדלבליט יוכל להגיב עליה. ככל הידוע, נתניהו לא עשה דבר.
