גרסטל נפסלה מניהול בוררות

השופטת בדימוס הילה גרסטל לא תמשיך לשמש כבוררת בסכסוך סביב הבעלות בחברת דוראד אנרגיה. כך קובע (יום ג', 12.2.19) בית המשפט העליון, ברוב דעותיהם של השופטים דוד מינץ ונעם סולברג מול דעת מיעוט של השופט ג'ורג' קרא. דוראד עוסקת בייצור חשמל והמחלוקת סביבה היא בין קבוצת אדלקום לבין חברות אורי דורי, שירותי תשתיות אילת-אשקלון, קבוצת עמוס לוזון ואלומיי אנרגיה נקייה. דורי הגישה בקשה לאישור תביעה נגזרת ב-180 מיליון שקל נגד שותפיה והצדדים הסכימו להעביר את המחלוקת לבוררות בפני גרסטל - לשעבר נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז ונציבת הביקורת על הפרקליטות. במהלך הבוררות נחשפו החשדות לפיהם מקורבים לבנימין נתניהו הציעו לגרסטל לקדם את מינויה ליועצת המשפטית לממשלה, תמורת הבטחה מצידה לסגור את תיק המעונות נגד שרה נתניהו. גרסטל התייעצה טלפונית עם עו"ד איל רוזובסקי, שהוא אחד מן המייצגים של אדלקום בבוררות, והודיעה על כך לצדדים. היא דחתה את בקשת אדלקום לפסול את עצמה ובית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא יהודית שבח) דחה גם הוא בקשה זו. מינץ קיבל את ערעורה של אדלקום, באומרו שמדובר במקרה חריג המצדיק דיון והתערבות בגלגול שלישי. הוא מזכיר, כי שופט היה מחויב לפסול את עצמו בנסיבות דומות, וכי בית המשפט העליון כבר פסק, כי כללי ההתנהגות והפסלות החלים על בוררים זהים לאלו החלים על שופטים. במקרה הנוכחי, הצדדים הסכימו מראש שלא לפסול את גרסטל בשל קשרי עבר חברתיים עם מי מעורכי הדין - אך כאן מדובר על קשר מקצועי בהווה, קצר ונקודתי ככל שהיה. סולברג הסכים עם מינץ, למרות שבפיו ביקורת קשה על אדלקום - שכאמור, ביקשה את הפסילה למרות שהיא הצד שעלול היה לצאת נשכר מהקשר בין גרסטל לרוזובסקי. הוא מציין שבקשת הפסילה נוסחה בלשון בוטה כלפי גרסטל ואומר, שהמניע העיקרי לה איננו אזרחות טובה אלא ניסיון לתקוע מקלות בגלגלי הבוררות; הקבוצה יכולה הייתה להמשיך את הבוררות בלא ייצוגו של רוזובסקי, מעיר סולברג. עם זאת, ממשיך סולברג, "קשרי חברות בין שופטים, בוררים ועורכי דין, מחייבים זהירות וטעונים סייג. נמסר על ארבעה משופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב שהיו מנועים מלדון בעניין דנן, ללמדנו על הצורך להישמר, לא להתערבב; להציב חַיִץ. פסלות הבוררת כאן מתחייבת כאמור מן הדין, ואינה מסורה לשיקול דעת. החוק מורה כן; אמון הציבור בשפיטה ובבוררות מחייב זאת". הוא מדגיש שמדובר בתקלה ושאין מקום להטיל דופי בגרסטל, אך קובע שאין מנוס מפסילתה. קרא סבר בדעת מיעוט, שיש להבדיל בין הפגם שבפנייתה של גרסטל לרוזובסקי לבין התוצאה המעשית. לדעתו, מאחר שהשיחה נגעה לענייניה האישיים של גרסטל ולא לבוררות - הרי שלא התגבשה מסה קריטית המצדיקה לפסול אותה. לאור הערתו של סולברג, לא נפסקו הוצאות לטובת אדלקום, אלא רק 10,000 שקל לטובת חברת Zorlu Enerji Elektrik Uretim הטורקית שהצטרפה לבקשה. את המבקשות ייצגו עוה"ד רון ברקמן, אלעד חן, אורן טננבוים ושרון תובל-שביט; ואת המשיבות - עוה"ד גיל אוריון, עודד רביבו, מיכל תמר, צבי ניקסון, מאיר הלר, דוד לשם, רועי קירשנבוים, רם כספי, עמית לייזרוב, ירון קוכמן, אלי כהן, דניאל לסרי מאיה רכניץ ואהרון מיכאלי.