משרד רואי החשבון סומך-חייקין ומשרד עורכי הדין ש' הורוביץ אינם נושאים באחריות כלשהי לחיוב המס שהוטל על חברת המסחר בכימיקלים שאנקול בשל עסקה למכירת השליטה בה. כך קבע (10.2.19) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, בני ארנון.
שאנקול הייתה בבעלות החברה האנגלית ICI, עד שבשנת 2000 רכש אותה המנכ"ל שלמה אנקול. בשנת 2004 דרשה רשות המיסים מהחברה לשלם מס על הכנסה בסך 6.2 מיליון שקל שנוצרה לה בשל מבנה המכירה. מאחר שבאותה עת היו לשאנקול הפסדים צבורים של 10.5 מיליון שקל, היא לא נדרשה לתשלום בפועל, אך יתרת ההפסדים קטנה בסכום השומה.
בעקבות השומה הגישה החברה השגה, ובהסכם פשרה נקבע שהיא תשלם 2.7 מיליון שקל כמס לשנים 2007-2000. החברה טענה, כי ייעוץ רשלני של סומך-חייקין ושל הורוביץ בבניית העסקה הוא שגרם לחיובה במס, וביקשה לחייב אותם לפצות אותה ב-3.6 מיליון שקל - סכום הברוטו שלדבריה ממנו יש לנכות מס, כך שיישאר סכום המס אותו שילמה לפי ההסדר.
ארנון דחה מכל וכל את התביעה, תוך שהוא אומר שאין לה כל יסוד. לגבי סומך-חייקין קובע ארנון, כי המשרד עסק רק בביקורת דוחותיה של החברה וגם שירות זה לא העניק לה בשנת 2000. המשרד לא העניק ייעוץ כלשהו בתחום המיסים - לא לשאנקול ולא ל-ICI. לגבי הורוביץ קבע ארנון, כי המשרד ייצג בעסקה אך ורק את ICI (ולא גם את שאנקול כפי שטענה החברה), וכי הוא לא היה עורך הדין הקבוע של שאנקול וממילא לא היו לו חובות כלפיה.
למעלה מן הצורך אומר ארנון, כי לא הוכח קשר כלשהו בין שני המשרדים לבין השומה שהוצאה לחברה. סומך-חייקין לא עסק בהיבטי המס של העסקה אלא בהיבטים הרישומים-חשבונאיים שלה, ומשרד הורוביץ לא הציג לחברה מצג כלשהו בתחום המס. לבסוף הוא קובע, כי החברה לא הוכיחה את סכום הנזק שנגרם לה, וכי קיימת סבירות גבוהה שהשומה הוצאה בעיקר בשל ליקויים בדיווחיו של אנקול אישית ולא בשל מבנה העסקה.
בשולי פסק הדין אומר ארנון, כי חלקים מעדותו של אנקול היו עדות כבושה או "עדות בלתי אמינה, מתחמקת ומתפתלת אשר אינה ראויה לאמונו של בית המשפט". ואילו החברה העלתה טענות בעלמא והסתירה מבית המשפט פרטים על מגעיה עם פקיד השומה. שאנקול חויבה בתשלום הוצאות בסך 110,000 שקל לכל אחד מן המשרדים. את שאנקול ייצג עו"ד יוסף ברכה, את סומך-חייקין ייצגו עוה"ד
רם כספי ויורם בר, ואת הורוביץ - עוה"ד אהוד ארצי וגיא ורטהיים.
