633 עובדי מדינה תובעים ממנה הפרשי שכר בסך 56.2 מיליון שקל. לטענתם, המדינה מעסיקה אותם בחוזים אישיים בתנאים פוגעים ומפלים, בניגוד לתקנות ולהנחיות נציבות שירות המדינה, תוך שחיקת שכרם אל מול מקביליהם המועסקים באמצעות כתבי מינוי בדירוג דרגה.
התובעים אומרים (26.2.19), כי נחתמו עימם חוזים אחידים, לאחר שנציב שירות המדינה קבע, כי עבודתם חיונית וכי אין אפשרות להעסיק אותם בתנאי העבודה והשכר המקובלים בשירות המדינה. מדובר בחוזים המתחדשים מדי חמש שנים, ואין הם צוברים ותק לקביעות בעבודתם, בניגוד לעובדי מדינה על-פי דירוג ודרגה. לדבריהם, התקנות קובעות שהעסקה כזאת אפשרית רק במקרים חריגים, ואמורה להעניק להם שכר גבוה ב-20% מאשר בהעסקה רגילה, בשל העדר קביעות ופנסיה תקציבית.
ואולם, נטען בתביעה, המדינה עשתה שימוש שלא כדין ובחוסר תום לב, כאשר העסיקה אלפי עובדים בחוזים אישיים בלא להעניק להם שכר גבוה יותר. בשנת 2012 הצביע
מבקר המדינה על הליקויים החמורים בתחום זה, אך הם לא תוקנו עד היום. בשנים 2018-1998 עלה שכרם של בעלי הדירוג ב-54%, בעוד זה של בעלי החוזים האישיים עלה ב-39% בלבד.
בית הדין לעבודה מתבקש לקבוע, כי העסקתם של העובדים בחוזים אישיים ללא עידכון שכרם ושמירה על פער של 20% בין שכרם לבין שכר העובדים המועסקים לפי דירוג דרגה, מהווה
הפרת חובה חקוקה ואפליה פסולה ולבטל את הסעיפים היוצרים אותן. כמו-כן, הם תובעים כאמור לקבל הפרשים בגין השנים הקודמות. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד זיוה אופק ואילן קמינצקי, וטרם הוגש כתב הגנה.
