מרבית האנשים במדינות המערב אינם מצליחים לתכנן את עצמם כלכלית לגיל הפרישה, כך לפי חוקרי אוניברסיטת בן-גוריון. כתוצאה מכך, רוב מדינות ה-
OECD יתמודדו בשנים הבאות עם עוני נרחב בקרב אוכלוסיית הקשישים והוצאות ביטוח לאומי גדולות לצורך תמיכה באוכלוסייה זו, בעוד שתוחלת החיים ממשיכה לעלות.
במאמר שפורסם במהדורה האחרונה של כתב העת Review of Economics & Finance, ד"ר רוית רובינשטיין-לוי ופרופ' חיים קידר-לוי מהפקולטה לניהול ע"ש גילפורד גלייזר, טוענים כי רוב תושבי מדינות ה-OECD אינם מצליחים במהלך שנות עבודתם לחסוך לפרישה מהעבודה, באופן שיאפשר להם לשמור על רמת חיים דומה לרמת החיים שהייתה להם טרם פרישה. הם מצביעים על שני גורמים עיקריים לכך: הראשון, בניגוד לעקרונות מערכת החיסכון הקיימים ברוב מדינות ה-OECD, רוב העובדים מטילים את האחריות לרמת חייהם לאחר פרישה על המדינה. השני - עובדים נוטים שלא להכיר בצורך לפרוש בגיל מסוים.
"במעבר לשיטת החיסכון הפנסיוני אליה עברו מרבית מדינות העולם המערבי, הממשלות העבירו למעשה את האחריות לרמת החיים בגיל פרישה לכתפי העובדים. רוב העובדים, אינם מסוגלים לשאת באחריות זו", אומרת ד"ר רובינשטיין-לוי. "כבר כיום בישראל, 50% מהקשישים נמצאים מתחת לקו העוני לולא תשלומי הביטוח הלאומי. לאחר הכללת תשלומי הביטוח הלאומי, מספר זה יורד ל-30%, והמצב צפוי להחמיר עוד יותר בשנים הבאות". "הקצבאות המועברות לקשישים על-ידי הביטוח הלאומי נמוכות מאוד, ואינן מאפשרות לפורשים לשמור על אורח החיים ממנו נהנו במהלך שנות עבודתם", מוסיפה ד"ר רובינשטיין-לוי.
החוקרים מציינים כי ברחבי העולם המערבי, מיעוט אנשים נוטה לחסוך מספיק במהלך הקריירה כדי למנוע ירידה ברמת החיים לאחר הפרישה. לפיכך, העוני בקרב הקשישים יהווה אתגר כלכלי וחברתי הולך וגובר לממשלות השונות בעשורים הקרובים.
תקציב לאומי החוקרים מוסיפים כי החל משנת 2008, החוק הישראלי מחייב מעסיקים לשלם לקרנות פנסיה עבור עובדיהם. זאת בדומה למדינות OECD אחרות כמו: בלגיה, נורבגיה, גרמניה, איטליה, צרפת, אוסטריה, שבדיה ובריטניה. אולם אכיפת החוק רופפת, והדבר בא לידי ביטוי במיוחד בעסקים קטנים ובעובדים זמניים.
"העלות לקופה הציבורית גבוהה. תשלומי ביטוח לאומי לקשישים מהווים יותר מ-6% מהתקציב הלאומי, יותר מ-21% מתקציב התוכניות החברתיות וכ-93% מהסכום הכולל בתקציב הביטוח הלאומי, עם יותר מ-2.25 מיליארד שקל ששולמו לתשלומי תמיכה בקשישים בשנת 2014 בלבד".
"רוב האנשים מעוניינים למקסם את התועלת האישית שלהם" - תיאוריית הכלכלה הקלאסית קובעת כי מיקסום התועלת האישית יתבצע על בסיס חשיבה רציונלית בלבד. זאת בניגוד לתיאוריית האיזון ההכרתי, לפיה אנשים יפעלו בכל דרך כדי להגיע למצב של איזון הכרתי, גם דרך אימוץ עמדות לא רציונליות" אומרים החוקרים. במילים אחרות, "תיאוריות פסיכולוגיות מצביעות על כך שאנשים ללא חיסכון פנסיוני ימנעו מדיסוננס קוגניטיבי (חוסר איזון הכרתי) על-ידי התעלמות ממידע מטריד ואימוץ עמדות לא-רציונליות".
בהתבסס על תיאוריית האיזון ההכרתי, על-מנת לשפר את המצב, החוקרים ממליצים לקובעי המדיניות לפעול לשיפור החינוך הפיננסי כבר מגיל צעיר מאוד, ולהדגיש את תפקיד האחריות האישית בשמירה על סטנדרט החיים לאחר הפרישה. כך, אנשים ישקיעו יותר מחשבה בכל הנוגע לפרישה לגמלאות ויתכננו אותה מגיל צעיר, במידת הצורך, אף בקבלת סיוע ממומחים בתחום.
"נכון שהמודעות הציבורית לתכנון פיננסי עלתה בשנים האחרונות בישראל, אבל ההתנהגות בפועל לא השתנתה באופן משמעותי, זאת בדומה לנעשה בארה"ב, קנדה ומדינות אחרות. אנשים לא חוסכים מספיק לפרישה. בשל העלייה בתוחלת החיים, חשוב לטפל בנושא בצורה יעילה כבר בשנים הקרובות", כך לפי ד"ר רובינשטיין-לוי.
