אם חרדית תיקנס בשל ניתוק מאב חילוני

החברה החרדית בה חיה אישה שהתגרשה מבעלה שיצא בשאלה, מעודדת אותה ליצור ניכור בינו לבין שני ילדיהם. האישה מעלה תירוצים מגוחכים למניעת הקשר, ולכן מעתה תיקנס בסכומים משמעותיים על כל פגיעה בו. כך קובע (5.3.19) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי. השניים נישאו בהיותם חרדים ולהם בן יליד 2006 ובן ילידת 2008. הם התגרשו בשנת 2013, האב מנהל אורח חיים חילוני, בעוד האם נותרה חרדית והתחתנה שוב. הילדים מתגוררים אצל האם ואמורים להגיע לביקורים סדירים אצל האב, המתגורר אצל אמו האלמנה - סופרת חרדית ידועה. בפועל, הילדים מסרבים מזה שנים להגיע לביקורים, או שהביקורים נושאים בחלקם אופי קר ומנוכר. דרורי נאלץ לעסוק בשלוש השנים האחרונות בעשרות סכסוכים נקודתיים בין ההורים: החל מהמקום בו ישהו הילדים בפורים, דרך לבושו של האב בעת המפגשים איתם וכלה בזמן שיוקצב לבן לתפילה כאשר הוא אצל האב. הוא מתאר באריכות רבה את המחלוקות האין-סופיות, כאשר הילדים מתנהגים לעיתים כלפי האב באדישות ואף מטיחים בו עלבונות בדברים ובמעשים. מצד שני, האם מעודד אותם לכנות "אבא" את בעלה הנוכחי, וטוענת שהאשמותיו של האב כלפיה נועדו להתחמק מתשלום מזונות. לאחר שהוא מתאר את המצב העובדתי הסבוך, מסביר דרורי את תופעת הניכור ההורי ועומד על הפסיקה - במשפט העברי ובמשפט הישראלי - בנוגע לחובות ההורים כלפי ילדיהם. הוא קובע חד-משמעית, כי מדובר במצב של ניכור הורי - דהיינו התנכרות של הילדים לאביהם - דבר העלול לגרום להם נזק כבד הן כעת והן כאשר יקימו משפחות משל עצמם. "'הסבריה' של האם כאילו אין ניכור הורי, והיא מצידה עושה את כל הדרוש כדי שהילדים יהיו בקשר עם אביהם, ולעומת זאת, מי שלא בסדר הוא האב שלא לובש חולצה לבנה, או תירוצים דומים אחרים, אינם מתקבלים על הדעת. הם בקושי אמתלאות, ויש שיאמרו כי בטענות אלה של האם יש מעין פגיעה באינטליגנציה של השומע", אומר דרורי. הוא מציין, כי הסברים אלו גם אינם נותנים מענה להתנכרותם של הילדים לסבתם ולבני משפחתו של האב, שכולם חרדים. דרורי מטיל את מלוא האחריות על האם והסובבים אותה: "כי האם, משפחתה, והקהילה הנמצאת מאחוריה הם הגורמים לניכור ההורי... לילדים יש רק זוג הורים אחד בעולם. לא ניתן לעקור את הילדים מאביהם. ניסיונה של האם לעשות כן, באופן שבו היא כופה על הילדים לקרוא לבן הזוג החדש שלה 'טאטע', הוא מנוגד לדין הישראלי ולזכויות הילדים על-פי אמנת האו"ם". האם רוצה להותיר את הילדים סגורים בחברה החרדית, ובית המשפט חייב להתערב משום שהדבר פוגע בילדים. לדברי דרורי, "הוכח בעליל כי למוטיבציה הדתית של האם יש גיבוי, הן מאחיה, הן מבעלה, הן ממשפחתה המורחבת והן מכל החברה החרדית הסובבת... גם אם אלה הנתונים החברתיים הסוציולוגית של החברה החרדית, אין זאת אומרת כי בית המשפט יכפוף את ראשו, ויש שיאמרו ש'ייכנע' לתכתיב זה. בית המשפט רואה את עצמו כ'אביהם של קטינים'. ככזה, יעשה בית המשפט את כל הנדרש - באמצעים החוקיים העומדים לרשותו - כדי למנוע את סרבנות הקשר ואת הניכור ההורי". דרורי מגיע למסקנה, כי האמצעי הטוב ביותר במקרה זה להיאבק בניכור ההורי, הוא הטלת קנסות כבדים על האם. הוא קובע, כי היא תשלם 100 שקל לכל עשר דקות של איחור בהגעת הילדים לבין סבתם; 500 שקל למניעת ביקור; 100 שקל לכל חמש דקות של קיצור הביקור; ו-750-250 שקל אם הביקור יהיה בלתי משמעותי (יסרבו לדבר עם האב/הסבתא או לאכול שם). האם חויבה בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל. דרורי מסיים בקריאה להורים "לדאוג לכך שלבבותיהם של שני ילדיכם ישובו לליבם של ההורים. על כל אחד מכם, מן ההורים, לדעת שזו אחריות וחובתו כהורה. ביום פקודה, חס וחלילה אם יבוא, לא ניתן לגלגל את האחריות. כל אחד יעמוד מול המראה עם עצמו". לילדים הוא קורא "כי יתרכזו בטוב ובמיוחד שיש לכל מהוריהם, וישאבו עוז, תבונה ולימוד, מכל אחד מן האנשים שהביאם לאוויר העולם". את האב ייצגו עוה"ד תאנה אקרמן, יסכה אוסטר ושמואל קמיל.