חוסר תיאום בין פרקליטות המדינה לבין התביעה הצבאית הוביל (יום ג', 12.3.19) את בית המשפט העליון להקל בעונשו של פלשתיני שנטל חלק בירי על חיילי צה"ל במחנה הפליטים קלנדיה. שתי הרשויות לא תיאמו את העונשים המבוקשים בהסדרי טיעון עם שני פלשתינים שנטלו חלק באותו אירוע, וכך נוצר פער גדול מדי שהוביל להתערבותו של ביהמ"ש העליון.
כוח צה"ל נכנס למחנה בשעות הלילה של יולי 2016 למחנה הפליטים שבצפון ירושלים. כאשר שמע עלאא אבו-עיישה את החיילים, הוא העביר רובה M16 שהיה ברשותו לחנות ברמאללה. בשובו לקלנדיה, פגש אבו-עיישה את צלאח חמד, שביקש ממנו את הרובה כדי לירות על חיילי צה"ל. אבו-עיישה הסכים, השניים נסעו לרמאללה על קטנוע שגנב כמה ימים לפני כן, נטלו את הרובה ומאוחר יותר השתמש חמד כדי לירות בו על החיילים. אבו-עיישה הואשם גם בכך שיידה בקבוקי תבערה ואבנים לעבר חיילים בכמה מקרים אחרים.
אבו-עיישה הודה והורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בחבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק, ייצור נשק, נסיון הצתה ועוד, ונדון לתשע שנות מאסר. הוא ערער לבית המשפט העליון על הרשעתו, תוך שהוא מבקש לחזור בו מהודאתו, ועל חומרת עונשו. השופט
דוד מינץ דחה את הערעור על ההרשעה בקובעו, כי אין המדובר במקרה חריג ביותר המצדיק חזרה מהודאה.
לעומת זאת, הקל מינץ בעונשו של אבו-עיישה והעמיד אותו על 7.5 שנות מאסר - בשל העונש הקל בהרבה שהוטל על חמד, במסגרת הסדר טיעון בבית המשפט הצבאי: 5.5 שנות מאסר. מינץ מזכיר, כי חמד היה המבצע העיקרי בירי על חיילי צה"ל, ולמרות שאבו-עיישה הודה גם בעבירות נוספות - עדיין הפער גדול מדי, לנוכח עקרון אחידות הענישה שיש להפעיל על מעורבים באותן עבירות.
מינץ מוסיף: "הפער המתגלה מעת לעת במדיניות הענישה בין התביעה הכללית בבתי המשפט בישראל לבין התביעה הכללית בבתי משפט הצבאיים, כאשר מדובר באותו אירוע ממש, הוא בעייתי... מתבקש אפוא כי לכל הפחות במקרים כגון אלו, בהם מדובר באירוע מרכזי אחד בו מואשמים שני נאשמים, אחד בבית המשפט בישראל ואחד בבית משפט צבאי, תבטא התביעה בכל אחד מבתי המשפט האמורים עמדה מתואמת ומקורבת, ככל הניתן. התנהלות כזו, תמנע פערי ענישה ניכרים בין בתי המשפט השונים, כפי שארע במקרה זה".
המשנה לנשיאה
חנן מלצר והשופט
ג'ורג' קרא הסכימו עם מינץ. את אבו-עיישה ייצג עו"ד
זכי כמאל, ואת המדינה - עו"ד
יעל שרף.
