שופטת השלום אתי כרייף היא החשודה בפרשת נוה

שופטת בית משפט השלום בנתניה, אתי כרייף, היא החשודה במתן שוחד מיני לראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה. בית המשפט העליון התיר היום (יום ד', 13.3.19) לפרסם את שמה. נותר על-כנו האיסור לפרסם את שמה של אשת השופט (עורכת דין בעצמה) החשודה במתן שוחד דומה תמורת קידומו של בעלה. כרייף, ילידת 1974, היא עורכת דין מאז יוני 2002. בשנה שלאחר מכן עבדה במשרד הביטחון, ועד 2006 עבדה במשטרה; תפקידה האחרון במשטרה היה סגנית ראש שלוחת תביעות זבולון. כרייף מונתה ביולי 2016 לשופטת שלום במחוז המרכז וכיהנה בנתניה. היא יצאה לחופשה עם המעבר לחקירה גלויה בפרשה. נוה וכרייף לא הכחישו בחקירותיהם שהיה ביניהם קשר רומנטי, אך טענו שהוא החל זמן משמעותי לפני שעלתה מועמדותה של כרייף לשיפוט ולכן אין המדובר במתן שוחד ובקבלתו. נוה לא היה באותה עת חבר בוועדה לבחירת שופטים, אך המדינה טוענת שהייתה לו השפעה ישירה על שני נציגי הלשכה בוועדה. כרייף מונתה ברוב של שמונה מבין תשעת חברי הוועדה. השופט יצחק עמית קיבל את ערעורו של העיתון הארץ על החלטות בתי משפט השלום והמחוזי בתל אביב, אשר אסרו את פרסום שמה של כרייף בנימוק שייגרם לה נזק גדול במיוחד בשל מהותם של החשדות נגדה. הוא מזכיר את עקרון פומביות הדיון ואת האפשרות לחרוג ממנו כאשר הנזק לחשוד הוא חריג במיוחד, ואומר שזהו המקרה הנוכחי. אולם יש גם לבדוק את האינטרס הציבורי מול הנזק לחשוד. עמית מזכיר, כי שמותיהן של כרייף ושל עורכת הדין פורסמו ברשתות החברתיות, וכי "פרסומים מוקדמים ומחתרתיים מעין אלה יוצרים מטבע הדברים חרושת של שמועות וגוזמאות, ובהיבט זה הפרסום יועיל לנקות שמם של נקיים ונקיות להן נגרם נזק עקב אי-פרסום שמן של המשיבות". לצד זאת, יש הבדל בין התקשורת המקצועית לבין הרשתות החברתיות, ואין ליצור תמריץ להפרות עתידיות של צווי איסור פרסום. לכן, אומר עמית, הוא לא היה מעניק משקל רב לעובדה שהשמות כבר פורסמו. ואולם, ממשיך עמית, יש להביא בחשבון את מהות החשדות ואת זהותו של החשוד. מדובר בחשד לשחיתות, ובעניין ציבורי מיוחד משום שמדובר בשופטת. עמית אומר שאינו יכול להתייחס לחוזק הראיות, אך "ענן החשדות מעל הפרשה ממשיך לרחף ואינו מתפוגג, ואין בשלב זה אינדיקציה כי בדעת המשטרה לסגור את התיק או שהחקירה נסתיימה בלא כלום. ובקיצור, ככל שהזמן חולף ואין סימן להתפוגגות ההיבט הפלילי בפרשה בעלת היבט ציבורי, כך גובר כוח המשיכה של מגנט הפומביות. אחזור ואזכיר כי בין שני הקטבים של פומביות מול איסור פרסום, עוצמתו של הקוטב המגנטי של הפומביות חזקה יותר מלכתחילה, בהיותו הכלל והעיקרון הקבוע בחוק יסוד השפיטה". בשל שיקולים אלו, החליט עמית להתיר לפרסם את שמה של כרייף ולאסור לפרסם את שמה של אשת השופט, משום שהיא עצמה אדם פרטי; הוא רומז שיהיה מקום לפרסם את שמה אם יוחלט להגיש נגדה כתב אישום. לסיכום אומר עמית: "החלטה זו לא הייתה קלה עלי. דרכו של שופט להתלבט ואף להתייסר בינו לבין עצמו, מבלי לשתף את הקורא בתהפוכות נפשו. ימים קשים עברו מן הסתם על המשיבה 1 [כרייף] ועל בני משפחתה בחודשים האחרונים, והחלטה זו בוודאי שלא תקל עליהם. מכל מקום, על-מנת למנוע פרשנויות וחרושת שמועות, אדגיש כי אין להסיק מהחלטה זו לגבי עוצמת הראיות כנגד המשיבה 1, כפי שאין להסיק ממנה לגבי עוצמת הראיות לגבי המשיבה 2 [אשת השופט]. ההחלטה בעיקרה מעוגנת בשיקול של פומביות הדיון". את הארץ ייצגה עו"ד טל ליבליך; את כרייף ייצגו עוה"ד אופיר סטרשנוב ומתן עמוס; את אשת השופט ייצגו עוה"ד עדי כרמלי ומורן נר-גאון; ואת המשטרה - עוה"ד לינור בן-אוליאל ועודד אררה. סטרשנוב מסר בתגובה, כי כרייף נקלעה למאבק שאינו קשור אליה, הקשר בינה לבין נוה היה חברי בלבד ולא נפל רבב בהתנהגותה.