שבר קנקן חרס עליו עיטור בדמות פני אדם המתוארך לתקופה הפרסית התגלה בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים, בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ואוניברסיטת ת"א. הקנקן עוטר בתווי פנים, מעט מוגזמים, מהם שרדו שתי עיניים גדולות פעורות, אף, אוזן אחת וקטע קטן מזווית הפה. - זו הפעם הראשונה שכלי כזה נמצא בחפירות ארכאולוגיות בירושלים או באתר כלשהו באזור יהודה.
לדברי פרופ' יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות, "כלי חרס מתקופה זו נחשפו בעבר בעיר דוד אך זו הפעם הראשונה שכלי מהסוג הזה נמצא בחפירות ארכאולוגיות בירושלים או באתר כלשהו ביהודה. קנקנים שכאלו מכונים "כלי בֶס" והם היו נפוצים מאוד בתקופה הפרסית במצרים, ביישובים הפניקים לאורך חופי הלבנט, וכן בפרס. במיתולוגיה המצרית בס הוא האל המגן על הבית ובייחוד על אימהות, נשים בזמן הלידה ועל הילדים. עם הזמן התפתחה דמותו לאל המגן על כל הטוב באשר הוא וכך נקשר גם עם המוזיקה והריקודים. דמותו עיטרה קירות בתים, וכלים שונים (כלי חרס וחפצי יום יום שונים, למשל מראות) או נענדה כקמע על הצוואר. בס מופיע לרוב כמעין גמד מזוקן בעל פנים גדולות, עיניים בולטות ולשון משתרבבת כשהוא הוא עטור בכובע נוצות. דמות נלעגת, גרוטסקית זו, נועדה ככל הנראה לעורר שמחה וצחוק ולהבריח את הרוחות הרעות".
כלים וקמעות כאלו נמצאו גם בפרס עצמה, בשושן, בפרספוליס ובערים נוספות, לשם הגיעו ככל הנראה בתקופה זו ע"י אמנים מצריים שפעלו שם וכחלק מהמסחר הבין לאומי.
