יותר אנשים יצאו לעבוד - אבל רבים נותרו עניים

מרכז אדוה מפרסם (יום א', 31.3.19) את הדוח השנתי: "תמונת מצב חברתית"לשנת 2018 ומגלה כי שוק העבודה, כפי שהוא כיום, אין בו כדי לאפשר לכל הישראלים רמת חיים נאותה. המסמך, שחובר על-ידי ד"ר שלמה סבירסקי, אתי קונור-אטיאס ואביב ליברמן, מציג נתונים המלמדים כי מספר המפרנסים במשקי הבית גדל - אבל ישראלים רבים מדי מוצאים שוק עבודה שאינו מחלץ מהכנסה נמוכה ומרמת חיים נמוכה. החברה הישראלית משוועת לפיתוח כלכלי מאוזן של כל חלקי הארץ וכל חלקי האוכלוסייה, להרחבה משמעותית של הרובד הבינוני, להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה, לדיור ציבורי אוניברסלי בשכירות לטווח ארוך, למימון מדינתי של שירותים רפואיים מלאים, ללא צורך בביטוחים משלימים ופרטיים, ועוד.

הגידול במס' המפרנסים - תוצאה של קיצוץ בקצבאות והעלאת גיל הפנסיה

מנתוני הדוח עולה כי משקל ההכנסה מעבודה בהכנסה הכוללת של משקי הבית גדל בין השנים 2000 ו-2017 בממוצע בכל אחד מהעשירונים הראשון ועד השביעי, ובעיקר בשני העשירונים הנמוכים ביותר; בעשירון התחתון עלה משקל ההכנסה מעבודה מ-31.7% ל-52.3% ובעשירון השני - מ-47.9% ל-60.0%. גידול זה, גם אם הוא משקף במידת מה עליות שכר - הוא משקף בעיקר גידול במספר המפרנסים במשקי הבית בעשירונים אלה: בין השנים 2017-2000 גדל מספר המפרנסים בעשירון התחתון ב-65%, בעשירון השני ב-56%, בעשירון השלישי ב-54% ובעשירון הרביעי ב-43%. הכנסות משמעותיות מהון מדווחות בעיקר בעשירון העליון. ב-2017 היוו הכנסות מהון 6.6% מהכנסות משקי בית בעשירון העליון - גידול בהשוואה ל-2016 (5.5%) אך ירידה בהשוואה ל-2015, אז עמד השיעור על 10.9%. חלק משמעותי של הכנסות אלה מקורו בשכר דירה: ב-2017, העשירון העליון גרף כ-44% מסך ההכנסות משכר הדירה בישראל. הכנסות מקצבאות ותמיכות היוו ב-2017 קרוב למחצית מכלל ההכנסה של משקי בית בעשירון התחתון, 37% מכלל ההכנסה של משקי בית בעשירון השני וכרבע מהכנסות משקי הבית בעשירון השלישי. בשני העשורים האחרונים הצטמקו מאוד הכנסות משקי הבית מקצבאות ומתמיכות, תוצאה של הקיצוצים הגדולים שנעשו בקצבאות המוסד לביטוח לאומי בשנות משבר האינתיפאדה השנייה. הנפגעים הגדולים מאותם קיצוצים היו ששת העשירונים הנמוכים: בעשירון התחתון, לדוגמה, ירד משקל הקצבאות והתמיכות בתוך כלל הכנסות משקי הבית מ-66.6% ל-45.8% ובעשירון השני - מ-50.4% ל-37.2%. גורם נוסף שהוביל לגידול במספר המפרנסים היה ההעלאה בשנת 2004 של גיל הזכאות לפנסיה ולקצבת זקנה, מ-60 ל-62 לנשים ומ-65 ל-67 לגברים. הגם שהגידול במספר המפרנסים העלה במעט את ההכנסה של משקי הבית, לא היה בו די כדי לשנות באופן מהותי את סולם ההכנסות. רבים מן המפרנסים החדשים נקלטו בענפים ובעיסוקים נמוכי שכר ו/או במשרות חלקיות היו בענפי שירותים כדוגמת מכירות, מלצרות, מטפלים סיעודיים, מאבטחים וכיו"ב. שיעור גבוה של עניים נרשם בקרב עובדים ועובדות בענפים כדוגמת בינוי ותחבורה - 22.5% ו-12.2%, בהתאמה. ב-2017, ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו מכל ארבעת מקורות ההכנסה של משק בית שבראשו שכיר/ה בעשירון העליון עמדה על 60,484 ש"ח, פי 12 מן ההכנסה המקבילה של העשירון התחתון, שעמדה על 5,079 ש"ח. שני העשירונים העליונים קיבלו, יחד, 43.3% מכלל עוגת ההכנסות של משקי בית שבראשם שכיר/ה; שמונת העשירונים הנותרים קיבלו יחד 56.7%. יש לציין כי התפלגות זו כמעט ולא השתנתה בעשור האחרון.

שכר הבכירים - תגמול המנהלים עלה

ב-2017, התגמול של המנכ"לים והמנהלים הבכירים בתאגידים הגדולים ירד, יחסית ל-2016. הירידה המשמעותית הייתה, לראשונה, בתגמולים המרכיבים את השכר, זאת בשעה שהמענקים, תשלום מבוסס מניות ו"אחר", כמעט ולא השתנו ו/או עלו. חלק מהירידה עשוי להיות מוסבר בחוק להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי, שנכנס לתוקף באוקטובר 2016. עם כל זאת, התיגמול של מנהלי התאגידים הגדולים היה גבוה ביותר. מנכ"לים באחת מ-100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביבית ("תל אביב 100" בין השנים 2016-2011 ו-"תל אביב 125" בשנת 2017) תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל של 4.45 מיליון ש"ח, או 371 אלף ש"ח בחודש - פי 36 מהשכר הממוצע במשק.

פערי שכר מגדריים - ישראל בתחתית הדירוג

השיפור בשכר שנרשם לאחרונה במשק ניכר אצל נשים יותר מאשר אצל גברים. בין 2000 ל-2016 גדל שיעור הנשים שמשתכרות מעל לשכר הממוצע מ-18.6% ל26.8%, בעוד שאצל הגברים העלייה הייתה מ-37.7% ל-46%. למרות הירידה באי שוויון בין המגדרים, ישראל עדיין ממוקמת במקום לא מחמיא בקרב ארצות ה-OECD. ה-OECD מציג נתונים על הפער בשכר החציוני בין נשים לגברים בארצות החברות בו: ישראל מצויה קרוב לתחתית הדירוג, עם פער של 21.6%.

פערים בין קבוצות מוצא - האכשנזים בראש טבלת השכר

ב-2017, בראש טבלת השכר ניצבו גברים אשכנזים דור שני עם שכר ממוצע של 16,961 ש"ח, בעוד ששכרם של גברים מזרחים דור שני עמד על 13,291 ש"ח. בשנים קודמות הפער בין שתי הקבוצות כבר היה קטן יותר, לאחר שנים של הצטמקות איטית. אין לדעת האם מדובר בשינוי מגמה או בשינוי חולף. שכרם של הערבים אזרחי ישראל היה נמוך משמעותית מזה של כלל השכירים/ות: ב-2017, 7,723 ש"ח עבור גברים ו-5,370 ש"ח עבור נשים - כשני שלישים מהשכר הממוצע של כל אחד מהמגדרים. שכר נמוך נרשם גם בקטגוריה של יהודים יוצאי אפריקה-אסיה דור ראשון שעלו אחרי 1990 - רובם ככולם, יש להניח, יהודים יוצאי אתיופיה; ב-2017 עמד שכר הגברים הממוצע בקרבם על 8,247 ש"ח - 70% מן השכר הממוצע של כלל הגברים. בתחתית סולם השכר עומדות נשים יוצאות אתיופיה (יהודיות ילידות אסיה-אפריקה שעלו אחרי 1990) ונשים ערביות, עם שכר ממוצע של 5,568 ש"ח ו-5,370 ש"ח, בהתאמה.

מדד ג'יני

מדד הג'יני המעודכן ביותר שפרסם המוסד לביטוח לאומי הוא לשנת 2017 - 0.352. נתון זה מייצג ירידה של 1.6% לעומת 2016 והוא הנמוך ביותר מזה כשני עשורים. עם זאת, האי שוויון בישראל גבוה מזה של כמעט כל הארצות החברות בארגון ה-OECD.

רק 1 מתוך 3 הגיעו ללמוד באוניברסיטה

רק 32.2% ממי שנמנו עם גילאי 17 ב-2009 הגיעו עד 2017 לאחד המוסדות להשכלה גבוהה בישראל: אחד מתוך שלושה, לערך. ב-2009, רק 79.8% מתוך מי שנמנו עם גילאי 17 למדו בכיתה י"ב במסלול המוביל לבחינות הבגרות. בתעודת בגרות זכו באותה שנה רק 46.1% מתוך קבוצת הגיל. בקרב הזכאים, חלק החזיקו בתעודה שלא עמדה בדרישות הסף של המוסדות להשכלה גבוהה. התוצאה: שיעור הזכאים שיכלו להגיש מועמדות להשכלה גבוהה עמד באותה שנה על 39.4% מקבוצת הגיל. בסופו של דבר, כאמור, רק 32.3% התחילו בלימודים בתוך 8 שנים מיום סיום התיכון.

דיור: יותר גרים בשכירות

ב-2017, 28.3% ממשקי הבית לא היו בעלים של דירה. רובם ככולם פונים לשוק השכירות הפרטי, המאופיין ברגולציה רופפת ביותר. אחוז הגרים בשכירות בקרב כלל משקי הבית עלה מ-24.3% ב-1997 ל-27.9% ב-2017. שכירות פרטית היא ביסודה הסדר של העברת הון מהשכבות מעוטות ההכנסה אל השכבות המבוססות. חישוב שערכנו מעלה כי ב-2017, ההכנסה הכוללת משכר דירה בישראל עמדה על 15.68 מיליארד ש"ח. מתוך סכום זה, 6.85 מיליארד ש"ח הגיעו לעשירון העליון, 2.63 מיליארד ש"ח הגיעו לעשירון התשיעי ו-2.02 מיליארד ש"ח לעשירון השמיני. כלומר - שלושת העשירונים הגבוהים קיבלו, ביחד, 73% מסך הכנסות משכר דירה של כלל משקי הבית; העשירון העליון לבדו גרף כ-44% מהכנסה זו.

ביטוחי בריאות - המס הנוסף בישראל

ביטוחי הבריאות, המשלימים והפרטיים, הפכו לעסק פיננסי אדיר ממדים: ההוצאה של משקי בית על ביטוחים אלה ועל השתתפות עבור תרופות וטיפולים, עלתה מ-4.6 מיליארד ש"ח בשנת 2000 (במחירי 2017) ל-13.9 מיליארד ש"ח ב-2017. ניתן לטעון כי מדובר במס נוסף על המס הקרוי דמי בריאות, שאותו גובה המוסד לביטוח לאומי: 13.9 מיליארד ש"ח הם שווי ערך ל-60% מדמי הבריאות שגובה המוסד לביטוח לאומי.