בית המשפט העליון קובע (יום ב', 8.4.19), כי הפרקליטות אינה חייבת להקליט ראיונות רענון עם עדים שהיא מקיימת לקראת הופעתם בבית המשפט. בג"ץ ביטל את הוראתה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
מיכל אגמון-גונן, לתעד את הראיונות, בקובעו שהיא חרגה מסמכותה.
אגמון-גונן דנה בפרשת חברת מי אביבים, בו טוענת המדינה לקיומה של פרשת שחיתות נרחבת בתאגיד המים העירוני של תל אביב. בהחלטת ביניים בהליך קבעה אגמון-גונן, כי על המדינה להקליט להבא את הראיונות עם העדים ולהעמיד את ההקלטות לרשות ההגנה, והבהירה שלא תאפשר להביא עדים שהראיונות עימם לא יוקלטו. באופן חסר תקדים עתרה המדינה לבג"ץ נגד ההחלטה, בטענה שהיא מתיימרת להיות רוחבית ולחול על כל ההליכים הפליליים.
בקבלו את העתירה אומר השופט
מני מזוז, כי השאלה שבפני בג"ץ איננה האם וכיצד ראוי להקליט ראיונות עדים, אלא האם אגמון-גונן הייתה מוסמכת להורות על כך - והתשובה היא שלילית. אגמון-גונן סטתה מהלכות שקבע בית המשפט העליון בנוגע לראיונות עדים ובכך הפרה את הוראות חוק יסוד השפיטה:
"בית המשפט המחוזי לא היה רשאי להטיל על התביעה חובות שאין להן עיגון בחוק, ואף תוך סטייה מפסיקתו של בית משפט זה אשר מהווה עבורו תקדים
מחייב (סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה). פסיקתו הלא-מעטה של בית משפט זה בסוגיה הנדונה לא קבעה חובת תיעוד קולי או חזותי של ראיון עד, אלא תיעוד בתרשומת של פרטים עובדתיים חדשים ורלוונטיים שיש בהם תוספת או שינוי מהותיים מגרסתו של העד בחקירה ולהעבירם לידיעת הסניגוריה.
"כך גם לא נקבע בפסיקה כי העדר תיעוד כאמור (וכל שכן תיעוד קולי או חזותי), או פגם אחר בראיון העד תוצאתו פסילת העדות; אדרבה, נקבע במפורש, כמצוין לעיל, כי תוצאות פגם כזה הן במישור
משקל הראיה ולא בקבילותה. פסילה כזו, כפי שקבע בית משפט קמא, אינה עולה גם מהלכת יששכרוב, שעניינה שראיות שהושגו שלא כדין, ואף לא מחוק חקירת חשודים".
מזוז מוסיף: "החלטת ביניים בהליך פלילי אינה גם הליך מתאים לביקורת שיפוטית על הנחיות פרקליט המדינה, אשר לעניין זה גם משקפות את הלכות בית משפט זה. ביקורת שיפוטית על הנחיית פרקליט המדינה (או היועץ המשפטי לממשלה) אפשרית בתקיפה ישירה של ההנחיה בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק".
עוד אומר מזוז, כי החלטתה של אגמון-גונן גם עומדת בסתירה לחוק ואף יוצרת אנומליה מולו: "חוק חקירת חשודים הגביל את חובת התיעוד לחקירת חשודים, זאת בעיקר כדי להתמודד עם החשש להודאות שווא, ולא החיל חובה זו על חקירות עדים. בנוסף, חוק חקירת חשודים הגביל את החובה לתיעוד רק לחקירת חשודים בעבירות חמורות שהעונש המרבי שנקבע להן הוא מאסר של עשר שנים או יותר, תוך החרגה של תיעוד חקירת חשוד בעבירת ביטחון. כן נקבעו בחוק הוראות שונות לגבי אופן עריכת התיעוד, אמצעי התיעוד והוראות אחרות הכרוכים בסוגיה זו, וכן הוראות להחלה הדרגתית של חובת התיעוד. לא למותר להוסיף כי גם פקודת העדות, העוסקת בחקירת עד, אינה קובעת חובת תיעוד קולי או חזותי.
"מטבע הדברים שקביעת חובת התיעוד של ראיון עד בהחלטת ביניים בהליך פלילי של בית משפט קמא לא עברה את כור ההיתוך של הליך חקיקה סדור ושיטתי, הכולל בחינה מקצועית של כלל ההיבטים הכרוכים בהטלת חובה כזו וההשלכות הנובעות מכך, ולאחר שימוע של כלל הנוגעים בדבר, בתוך מערכות אכיפת החוק ומחוצה להן. החלטתו של בית משפט קמא להטיל חובה לתיעוד ראיון עד אינה עולה כאמור בקנה אחד עם הכרעת המחוקק בחוק חקירת חשודים ובפקודת העדות, ואף יוצרת חוסר איזון, ואולי אף אנומליה, שכן בעוד
חקירתו של העד במשטרה אינה טעונה תיעוד קולי או חזותי,
הראיון עימו על-ידי התביעה מחויב בתיעוד כזה".
עוד אומר מזוז, כי השאלה של הקלטת ראיונות עדים מעוררת שורה של סוגיות נוספות: האם יהיה אפקט מצנן, הכבדה על התהליך השיפוטי, השלכות ארגוניות ותקציביות על הפרקליטות, החשש שההגנה תזמן את התובע לעדות ועוד. כל השאלות הללו לא זכו לדיון כלשהו לפני שאגמון-גונן הטילה את אותה חובה. "הסדרה של
סוגיה זו ראוי לה שתיעשה בהליך חקיקה סדור, בשל ההשלכות הרחבות וההיבטים הארגוניים-תקציביים הכרוכים בכך, ולכאורה אינה מתאימה להסדרה בדרך של חקיקה שיפוטית. אך מכל מקום, בוודאי שלא במסגרת החלטת ביניים בהליך פלילי בבית המשפט המחוזי", הוא מסכם.
הנשיאה
אסתר חיות אומרת גם היא: "השאלה היא האם היה מקום
לכך שבית המשפט המחוזי יקבע במסגרת החלטת ביניים בהליך פלילי קונקרטי הסדר משפטי חדש בסוגיה זו, תוך סטייה מהלכות קיימות ומחייבות של בית המשפט העליון. כחברי, אף אני סבורה כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה. מדובר בסוגיה מורכבת ובעלת השלכות והיבטים רבים, הן מבחינה מהותית והן מבחינה ארגונית ותקציבית, אשר מן הראוי כי תמצא את מקומה בהסדר סטטוטורי מתאים".
המשנה לנשיאה
חנן מלצר הסכים עם מזוז וחיות. את המדינה ייצגו עוה"ד שוש שמואלי ואיתמר גלבפיש; את הנאשמים בתיק ייצגו עוה"ד ינון סרטל, ציון סהראי, ניר לזר, משה אלגאלי, מוטי אזולאי ואשר חן; את הסניגוריה הציבורית ייצגה עו"ד מירי פרידמן; ואת לשכת עורכי הדין - עוה"ד גז זילברשלג וליאור בר-ניר.
