"הבנקים פועלים שנים בצורה שיטתית: תספורות לטייקונים על חשבון הציבור"

"במגזר הבנקאי יש בעיות תהומיות עמוקות בהיקף עצום שיש להן השלכות חברתיות כלכליות ראשונות במעלה על החיים של כל אחת ואחד מאיתנו. אין מדובר פה במקרה או שניים אלא בדפוס פעולה שיטתי - משך שנים הבנקים מוחלים ומגלחים מהחובות של טייקונים מאות מיליוני שקלים. מי שמשלם את המחיר של ארוחות החינם לטייקונים הוא הציבור הרחב". כך אומר (יום ג', 16.4.19) היו"ר היוצא של ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל, בפתח דוח ועדת החקירה הפרלמנטרית על הענקת האשראי הבנקאי ללווים גדולים. כבל מוסיף: "השיטה הזו, שנהגה משך שנים - שבה חובות של עסקים גדולים זוכים לדין מיוחד ואילו חובות של האדם הפשוט נגבים ממנו עד האגורה האחרונה עם ריביות עונשיות בהוצאה לפועל - מובילה לבעיה חברתית ראשונה במעלה, של סבסוד צולב ענקי שבו חלק אחד של העם מממן באמצעות הבנקים חלק אחר ומיוחס של מעט גבירים. לו הייתה תחרות אמיתית בין הבנקים הגדולים בישראל, היה בכך לרפא חלק מהכשל הקיים, אלא שהתחרות בתחום, חלשה מאוד עד לא קיימת". הוועדה הוקמה ביולי 2017, בעקבות קריסתם של אליעזר פישמן ונוחי דנקנר. המלצותיה אינן מחייבות מבחינה חוקית, כבל לא יהיה חבר בכנסת ה-21 ולכן השאלה מה ייעשה בעקבות הממצאים מצויה בידי הממשלה והכנסת הבאות. עם זאת, לדוח כשלעצמו יש חשיבות ציבורית ופוליטית, והוא עשוי אף לשמש ככלי בידי מי שיזמו צעדים עסקיים או משפטיים משל עצמם כלפי הבנקים ורשויות הפיקוח. הביקורת העיקרית של הוועדה מופנית כלפי הרגולטורים - הפיקוח על הבנקים, רשות שוק ההון, רשות התחרות ורשות ניירות ערך - שלדבריה כשלו במשך שנים בתפקידם ואפשרו לבנקים להעניק אשראי במיליארדים ללא בטוחות מספיקות. לדברי כבל, "העובדה שהבנקים החליטו להסתיר את המידע בעזרתו האדיבה של הרגולטור האמון על הפיקוח עליהם - בנק ישראל - מלמדת על כך שהייתה סיבה טובה להסתרת המידע. לא לחינם הם התנגדו לחשוף חומרים גם בפורמטים כלליים. הם הציבו תמרור 'אין כניסה' גדול בפני בדיקה של העם את מעלליהם וחסמו את אור השמש המחטא". כבל מוסיף: "חלק מהפרקטיקות המבטאות את היחס המועדף לו זוכים אותם טייקונים מהמערכת הבנקאית, הן גלגול חובות משנה לשנה עד שהם הופכים לכדור שלג ותעלולים פיננסיים למיניהם. זהו מצב חמור, מתחת לקו האדום, המחייב התרעה ותיקון מיידי. הדאיג אותנו במיוחד הכוח של בעלי השליטה ומנהלי הבנקים והמוסדיים מול מנגנוני הבקרה הפנימיים שלהם: דירקטוריון, מבקרי פנים, רואי חשבון - שאיש מהם לא הרים דגל אדום על-אף אירוע חריג". הוועדה קובעת, כי במערכת הרגולטורית על הבנקים לא מתקיימים האיזונים הדרושים כדי ליצור פיקוח אפקטיבי ומרתיע. כבל כותב: "קיים ואקום אכיפתי מהותי היוצר מצב שבו אין סנקציות ואין הרתעה מרשלנות חמורה בהקצאת אשראי, מתוך ידיעה כי הרגולטורים לא יענישו בחומרה. לצערי הרב אין מנוס מהקביעה כי הרגולטורים, ובפרט הפיקוח על הבנקים, התגלו כשבויים בידי הגופים שעליהם הם אמורים לפקח. המחדלים שנגלו לעינינו הראו כי הרגולטורים לא פיקחו, לא בדקו, לא חקרו, לא עשו שימוש בסמכויותיהם כדי להטיל עיצומים, ולא דיווחו לציבור כפי שהיה עליהם לעשות. "מבין הדברים שנגלו לוועדה עלה מחדל תהומי של העדר כל אכיפה ממשית של הפיקוח על הבנקים מחד-גיסא, ושל מדיניות מכוונת של הממונה על התחרות שלא להיכנס לתחום זה מאידך-גיסא. כך יוצא שבעיות היסוד של התחום אינן מטופלות באופן מלא, אלא רק לעיתים רחוקות, כאשר הן מובאות בפני המפקחת, ואז בנק ישראל עסוק במציאת הסדרים שונים שיפיסו את דעת הכל". לדברי כבל, המצב בפיקוח על שוק ההון - דהיינו הגופים המלווים שאינם בנקים (חברות ביטול, קופות גמל, קרנות פנסיה) - הוא גרוע עוד יותר. "העדר פיקוח ואכיפה ולצד זה מחסור בסמכויות פיקוח וחקירה, הפכו את המושג 'ארביטראז' רגולטורי' לאבן הבוחן למחסור ברגולציה אפקטיבית בשוק זה. שוק ההון, ששוויו מוערך ב-1.7 טריליון שקל, ושלדעת מומחים בתחום עתיד להגיע בשנים הקרובות עד כ-3 טריליון, חייב לעבור טלטלה משמעותית. אזרחי ישראל אינם מודעים לכך שכל משפחה מושקעת בשוק זה בכ-600,000 שקל, אם בקרנות הפנסיה ואם בהשקעות אחרות, ואיננו יכולים להשלים עם כך שכספים אלה ינוהלו בצורה רשלנית מבלי לתת לציבור המשקיעים דין וחשבון". על רשות ניירות ערך אומר כבל, "כי היא מגששת באפלה, וכי מקרים רבים שהינם אירועים משמעותיים בחייו של כל תאגיד, על אחת כמה וכמה תאגיד בנקאי, עוברים 'מתחת לרדאר', והפיקוח על הבנקים כלל לא משתף את רשות ניירות ערך בתוצאות הביקורות שהוא עורך". ואילו רשות התחרות כלל אינה נמצאת בתמונה, משום שהבנקים חומקים מהגדרתם כקבוצת ריכוז - ולכן הרשות אינה מפקחת עליהם. הוועדה מציעה שורה ארוכה של המלצות לשינויים מהותיים בפיקוח על מתן ההלוואות ללווים גדולים, בכל הגופים המפקחים. היא גם מגישה המלצות רוחב בנוגע ל"דלת המסתובבת" של בכירים בין המגזר הפרטי לבין רשויות הפיקוח, בנוגע לאיזון בין חובת הסודיות לבין הצורך בפיקוח ובנוגע לסמכויותיהן של ועדות חקירה פרלמנטריות עתידיות. הוועדה גם סוקרת מספר מקרים בולטים, ובהם התעלמותו של הפיקוח על הבנקים מהבעייתיות הגוברת במתן האשראי לפישמן, קידומו של ציון קינן לתפקיד מנכ"ל בנק הפועלים למרות כשלונותיו במתן האשראי ללווים הגדולים ותגובתם הרפה של הרגולטורים לפרשת הלבנת ההון בבנק לאומי בניו-יורק (ראו קישורים משמאל).