הפיקוח על הבנקים לא נקט צעדים נגד
בנק לאומי, למרות מעורבותו המתמשכת של הסניף בניו-יורק בעבירות מס ובהלבנות הון - מעורבות שעלתה לו מיליארדי שקלים. כך קובעת (יום ג', 16.4.19) ועדת החקירה הפרלמנטרית בנוגע לאשראי ללווים גדולים.
בנק לאומי הודה, בהסדר עם התביעה בארה"ב, כי החל בפעילות זו בשנת 2000 ואף הגביר אותה בשנת 2008. אולם הפיקוח על הבנקים למד עליה לראשונה רק מהחקירה בארה"ב שנפתחה בשנת 2011. גם בדיעבד לא עשה הפיקוח דבר: הוא לא פעל אישית נגד בכירי הבנק שלא דיווחו לו על המעשים, גם כאשר לכל המאוחר ב-2008 היה ברור שחשיפתם תוביל להטלת קנסות כבדים מאוד על לאומי.
לאומי עצמו טען, כי עד שנת 2015 לא הזהירה "הסביבה הרגולטורית" בישראל מפני פעילות שכזאת. הפיקוח מסר לוועדה, כי "כל האנשים שעסקו בנושא האמריקני בבנק לאומי בעבר לא נמצאים בבנק", אך לא הסכים לומר אם הם פרשו או הוזזו. המפקחת, חדוה בר, טענה שהפיקוח הוא שיזם את הקמת הוועדה הבלתי-תלויה שבדקה את הפרשה - אך מסמכי בית המשפט והודעותיו של הבנק עצמו מעלים, כי הייתה זו יוזמה של דירקטוריון לאומי בעקבות הגשת בקשה לתביעה נגזרת נגדו.
הוועדה מציינת, כי בר עצמה הייתה בחלק מאותה תקופה ראש חטיבת ניהול הסיכונים בבנק לאומי, שאחד מתפקידיה היה "התאמת פעילות הבנק לדרישות הגוברות של הרגולציה העולמית והמקומית". בר סירבה לענות לשאלות הוועדה בהקשר זה.
בר אמרה לוועדה, שהפיקוח לא גילה את פרשת העלמות המס לפני שנת 2011 משום ש"ב-2009 היה משבר פיננסי עולמי. UBS ואחרים כמעט פשטו [את הרגל]. הפיקוח על הבנקים ובנק ישראל בעצם עסקו במניעת הסיכון הגדול של כספי המפקידים. הם לא עירניים לשינוי הזה שבוצע לאירוע שהיה... גם במדינת ישראל לא היו עירניים". הוועדה מעירה, כי בנק ישראל עצמו אמר שההתאוששות מהמשבר החל ב-2009 - מה שמותיר שנתיים בלתי מוסברות עד לחשיפת הפרשה, וכאמור לא בידי הפיקוח אלא בידי הרשויות בארה"ב.
בר נשאלה האם היה צורך לנקוט צעדים נגד מנהלים בפיקוח על הבנקים שלא התריעו על הסכנות הקשורות לפרשת העלמות המס. היא סירבה לענות בצורה ממשית: "על-רקע כל מה שראינו והבנו, הנושא טופל בצורה רצינית בפיקוח על הבנקים, אבל אין ספק שזה אירוע קשה, שהיה צריך להפיק ממנו לקחים".
