עשר פעולות של הנשיא
דונלד טראמפ לאורך השנים 2018-2017 היוו לכאורה שיבוש של החקירה בפרשה הרוסית. בשל פעולות אלו, נמנע התובע המיוחד,
רוברט מולר, מלקבוע שטראמפ לא עבר על החוק; בשל מגבלות על העמדתו לדין של נשיא מכהן, הוא גם אינו קובע שטראמפ ביצע עבירה. כך מגלה הדוח שפורסם הערב (יום ה', 18.4.19).
מולר פותח ומציין, כי קמפיין טראמפ היה מודאג במהלך מסע הבחירות מן הפרסומים הגוברים על קשריו עם רוסיה, אותם הכחיש טראמפ. לאחר הבחירות הביע טראמפ דאגה באוזניו מקורביו, שמא התערבותה של רוסיה בבחירות תפגע בלגיטימיות של נשיאותו. מכאן הוא עובר לתאר את עשרת המקרים והפעולות שעוררו את החשד לשיבוש.
ההתנהגות בנוגע למייקל פלין. בינואר 2017 שיקר היועץ דאז לביטחון לאומי, מייקל פלין, בנוגע לקשריו עם שגריר רוסיה דאז,
סרגיי קיסליאק. טראמפ זימן את ראש ה-FBI דאז,
ג'ים קומי, לפגישה בארבע עיניים וביקש ממנו "לשחרר את פלין". לאחר מכן ביקש טראמפ מסגניתו של פלין, ק"ת מקפרלנד, לנסח מזכר בו ייאמר שהוא לא הנחה את פלין להיפגש עם קיסליאק; היא סירבה, בנימוק שאינה יודעת האם זו האמת.
התגובה להמשך החקירה. בפברואר 2017 חש שר המשפטים דאז,
ג'ף סשנס, שעליו לפסול את עצמו מטיפול בפרשה, משום שגם הוא נפגש עם גורמים רוסים. במארס ביקש טראמפ מהיועץ המשפטי דאז של הבית הלבן, דונלד מק'גאן, ללחוץ על סשנס להימנע מכך. וכאשר סשנס פסל את עצמו, אמר טראמפ לעוזריו שהוא צריך שר משפטים שיגן עליו.
באותו חודש אמר קומי לקונגרס, כי ה-FBI חוקר את ההתערבות הרוסית בבחירות. טראמפ פנה למנהל המודיעין הלאומי, דן קואטס, ולראשי ה-CIA (
מייק פומפאו, כיום שר החוץ) והסוכנות לביטחון לאומי (מייקל רוג'רס), וביקש מהם להכחיש בפומבי שהוא-עצמו עמד בקשר עם גורמים רוסים. הוא גם התקשר פעמיים אל קומי וביקש ממנו "להסיר את הענן" מעליו, תוך התעלמות מעצתו של מק'גאן שלא לעשות זאת.
פיטוריו של קומי. במאי 2017 העיד קומי בקונגרס בנוגע לפרשה הרוסית וסירב לומר האם גם טראמפ הוא יעד לחקירה, וימים אחדים לאחר מכן החליט טראמפ לפטר אותו. הוא דרש שבמכתב הפיטורין ייטען, כי קומי אמר לו שהוא אינו בחקירה. הבית הלבן טען שהפיטורים נעשו על דעתם של סשנס והמשנה לשר,
רוד רוזנשטיין, בשל טיפולו של קומי בפרשת המיילים של
הילרי קלינטון - אך ההחלטה על הפיטורים התקבלה עוד קודם לכן. יום לאחר הפיטורים אמר טראמפ לאורחים רוסים (שר החוץ,
סרגיי לברוב, והשגריר סרגיי קיסליאק), כי הפיטורים הקלו את הלחץ בו היה נתון בשל החקירה. למחרת אמר בראיון טלוויזיוני, כי הוא חשב על החקירה בעת שפיטר את קומי.
הניסיון להדיח את מולר. לאחר ששמע על מינויו של מולר, אמר טראמפ ליועציו: "זהו הסוף של הנשיאות שלי"; הוא דרש מ-סשנס להתפטר, הלה נענה אך טראמפ החליט להשאירו בתפקיד. טראמפ טען באוזני יועציו, כי מולר מצוי בניגוד עניינים [בשל מחלוקת לפני שנים רבות על דמי חברות במועדון גולף של טראמפ - א.ל]. ב-14.6.17 דיווחה התקשורת, כי מולר חוקר האם טראמפ שיבש את החקירה. שלושה ימים לאחר מכן התקשר טראמפ לביתו של מק'גאן והורה לו לומר לרוזנשטיין ש-מולר אינו יכול להמשיך בתפקידו; מק'גאן נמנע מלעשות זאת והחליט להתפטר במקום לשחזר את "טבח מוצאי השבת" מפרשת ווטרגייט.
נסיונות לפגוע בחקירה של מולר. ב-19.6.19 נפגש טראמפ בארבע עיניים עם היו"ר לשעבר של הקמפיין, קורי לבנדובסקי. הוא ביקש ממנו למסור ל-סשנס, שעליו להודיע בפומבי שהחקירה אינה הוגנת כלפי טראמפ ושבכוונתו להנחות את מולר להתמקד במניעת התערבויות זרות בבחירות בעתיד. חודש מאוחר יותר שאל טראמפ את לבנדובסקי האם העביר את המסר, והלה השיב שיעשה זאת בקרוב. כמה שעות מאוחר יותר מתח טראמפ ביקורת פומבית על סשנס והבהיר שהוא עלול לפטרו. המסר המבוקש לא הועבר בסופו של דבר.
נסיונות למנוע חשיפה פומבית של ראיות. בקיץ 2017 נחשפה הפגישה שהתקיימה ביוני 2016 בין בכירי הקמפיין לבין עורכת דין רוסייה שהבטיחה מידע מכפיש על קלינטון. טראמפ הורה למנוע את פרסום תכתובות הדוא"ל סביב הפגישה, ולאחר מכן ניסח הודעה לתקשורת שמסרה גרסה שקרית על הפגישה.
נסיונות להביא את סשנס לפקח על החקירה. בתחילת קיץ 2017 התקשר טראמפ לביתו של סשנס, וביקש ממנו שוב ליטול לידיו את הפיקוח על החקירה; סשנס סירב. טראמפ עשה נסיונות נוספים באוקטובר ובדצמבר של אותה שנה, ואמר שאם יעשה זאת - הוא ייחשב לגיבור. "אני לא אומַר לך מה לעשות, אני רק רוצה יחס הוגן", אמר לו. סשנס סירב שוב.
נסיונות לגרום למק'גאן לשקר. בתחילת 2018 חשפה התקשורת, כי מק'גאן איים להתפטר אם טראמפ יתעקש להדיח את מולר. הוא הורה לפקידים בבית הלבן לדרוש ממק'גאן להכחיש את הדיווחים; מק'גאן הגיב באומרו שהם מדויקים. טראמפ לחץ במישרין על מק'גאן, אך הוא סירב [מק'גאן התפטר בהמשך השנה - א.ל].
ההתנהגות בנוגע לפלין, פול מנפורט ועוד. לאחר ש-פלין חתם על הסדר טיעון, הזכיר עורך דינו של טראמפ לעורכי דינו של פלין, כי לטראמפ יש רגשות חמים כלפיו ושאלו אם יש לו מידע נגד טראמפ. עורכי דינו של פלין השיבו, כי אינם יכולים לחלוק מידע; עורך דינו של טראמפ איים, כי ידווח לנשיא על "עוינותו" של פלין. ואילו במהלך ההליכים נגד מנפורט, לשעבר יו"ר הקמפיין שלו, שיבח אותו טראמפ בפומבי על כך שסירב למסור מידע נגדו.
ההתנהגות בנוגע למייקל כהן. טראמפ עבר מתשבחות לכהן, עורך דינו לשעבר, כאשר הלה הקטין את חלקו של טראמפ בשיחות על הקמת טראמפ טאואר במוסקבה, לגינוי חריף כאשר החל לשתף פעולה עם התובעים. כהן ניהל שיחות אינטנסיביות עם עורכי דינו של טראמפ לפני עדותו בקונגרס ב-2017, בה טען שהשיחות במוסקבה הסתיימו בתחילת 2016. באפריל 2018 התקשר טראמפ במישרין לכהן וביקש ממנו "להישאר חזק" - דהיינו, לא להעיד נגדו. כהן האמין, בעקבות שיחות עם אנשיו של טראמפ, כי יקבל חנינה אם ישמור על שתיקה. אך כאשר החל לשתף פעולה עם התביעה, טראמפ גינה אותו בפומבי במילים חריפות.
הניתוח המשפטי והמסקנה מולר אומר, כי מעשיו של טראמפ שונים מהמקרים הרגילים של שיבוש הליכים. חלק ממעשיו של טראמפ, כגון פיטוריו של קומי, היו חוקיים; מצד שני, ברור שיש לו עוצמה רבה ביותר. טראמפ לא ביצע עבירות בפרשה הרוסית, ולכן לכאורה לא היה לו מניע לשבש את החקירה. חלק ניכר ממעשיו של טראמפ נעשו בנוכחות עדים ואף בפומבי, בניגוד לשיבוש רגיל הנעשה במסתרים.
לדעת מולר, יש להבחין בשני שלבים בהתנהגותו של טראמפ כלפי החקירה. בשלב הראשון, עד פיטוריו של קומי, נאמר לו שהוא אישית אינו מהווה יעד לחקירה; אך לאחר מינויו של מולר, החקירה התרחבה גם אליו והוא החל במאמצים סמויים לפגוע בחקירה. "הקביעה לגבי מניעיו של הנשיא בכל שלב יכולה להתבסס על מכלול הראיות", הוא אומר - רמז לכך שמאז מינויו של מולר, היה לטראמפ מניע לשבש את ההליכים.
מולר מציין, כי אין פסיקה הקובעת האם מעשים של הנשיא במסגרת סמכויותיו, עשויים להוות שיבוש הליכים. הוא מגיע למסקנה, כי ניתן להעמיד לדין נשיא מכהן אם הוא משבש הליכים באמצעות תשלום שוחד לעד. לגבי פעולות אחרות, "לקונגרס יש סמכות לקבוע שהנשיא השתמש בסמכויותיו בצורה מושחתת כדי לפגוע ביושרה של עשיית הצדק".
המסקנה בסיומו של פרק השיבוש: "משום שהחלטנו שלא לקבל הכרעה תביעתית מסורתית, לא קבענו מסקנות החלטיות לגבי התנהגותו של הנשיא. הראיות שהשגנו על מעשיו וכוונתו של הנשיא מציגות סוגיות קשות, שהיה עלינו לפתור אם היינו מקבלים הכרעה תביעתית מסורתית. בד-בבד, אם היה לנו ביטחון לאחר חקירה מעמיקה של העובדות, שהנשיא לא ביצע שיבוש הליכים - היינו אומרים זאת. בהתבסס על העובדות וקני המידה המשפטיים המקובלים, איננו יכולים להגיע למסקנה כזאת. בהתאם לכך, בעוד איננו קובעים שהנשיא ביצע פשע, אנחנו גם לא מזכים אותו".
