המשטרה עיכבה שלא כדין

המשטרה תפצה ב-2,500 שקל את גיל וינרב, על עיכובו שלא כדין במשך כשעה כאשר הוא ומשפחתו היו בדרכם לאילת - קבעה הרשמת הבכירה זהבית חמו. העיכוב היה בכניסה לאילת, לאחר נסיעה של 4.5 שעות, כאשר ברכב מצויים גם ששת ילדיו ורעייתו ההרה. חמו מציינת, כי המדינה לא הביאה לעדות את השוטר שעיכב את וינרב, בנימוק שקשה לו להגיע מאילת לירושלים - אך לא ביקשה לדחות את שעת הדיון כדי שיוכל להעיד. סיבת העיכוב הייתה זימונו של וינרב להעיד במשפט פלילי חודש לאחר מכן, דבר שגרם לכך שמערכת המחשב נתנה הוראה אוטומטית ולפיה אם שוטר פוגש אותו - עליו להודיע לו על הזימון. אולם השוטרים בשטח החזיקו את וינרב בחום השמש במשך שעה, וסירבו לאפשר לו לקחת את משפחתו למלון ולהתייצב בתחנה באילת. המדינה טענה, כי לא היה זה עיכוב כמשמעו בחוק, הוא נמשך פחות משעה ומדובר בזוטי דברים. הסרטון שצילם וינרב הוכיח, כי השוטרים הודיעו לו שהוא מעוכב וכי העיכוב נמשך כשעה (בניגוד לטענות המדינה בבית המשפט). חמו קבעה, כי לא הייתה עילה חוקית לעכב את וינרב, שכן לא היה יסוד לחשוד שהוא עבר עבירה כלשהי. מאחר שכאמור השוטר לא העיד, לא ניתן היה לדעת מדוע סירב לאפשר לווינרב להתייצב מאוחר יותר בתחנה. וינרב תבע 20,000 שקל, אך כאמור חמו פסקה לו כעשירית מהסכום - בהתחשב במשך העיכוב ובכך שלא מצאה הצדקה לפצותו בגובה עלות החופשה באילת - וכן הוצאות בסך 500 שקל.

עמרי עדיקה אינו זכאי לפיצוי מהחוקר הפרטי נחמיה קליין, אשר השיג עבור משרד החינוך את תלוש המשכורת שלו בבית ספר בקריית עקרון בו לימד בניגוד להוראות המשרד. הרשמת הבכירה אירנה רוזן קבעה, כי אומנם מדובר בפגיעה בפרטיותו של עדיקה, אך הדבר נעשה בתום לב, במסגרת עבודתו של קליין וההסמכה שקיבל מכוח החוק המטיל פיקוח על עובדי הוראה. היה עניין ציבורי בהשגת התלוש - כדי להוכיח שאכן עדיקה עובד למרות שהדבר נאסר עליו לאחר שפוטר בידי משרד החינוך - והדבר נעשה בצורה סבירה. עדיקה חויב בתשלום הוצאות בסך 500 שקל.

השופט יאיר חסדיאל מותח ביקורת חריפה על התנהגותו של עו"ד אורי שאבי בנוגע לייצוגו של אברהם בלומנטל, המצוי בשנות ה-70 לחייו, בתביעה נגד מי שהיה מעסיקו 42 שנה. לדברי חסדיאל, שאבי לא נערך כיאות לקושי הכרוך בייצוגו של בלומנטל - כלקוח המצריך אורך רוח ניכר - אלא "דרך על מוקשים תוך צעידה בשדה שעל פתחו התנוסס מראש השלט 'זהירות מוקשים', אלא שהוא אף שיגר טיל חכם משלו לתוך אותו שדה, וזאת על-מנת להביא לפיצוצו המוחלט, ליצור אדמה חרוכה, להרחיק מעליו את הנתבע, אדם ישיר, בוטה ובלתי מתוחכם, ולמלט עצמו משם כשהוא מותיר בילקוטו כזית של פת שכר טירחה". חסדיאל קבע, כי שאבי החליט שנמאס לו לייצג את בלומנטל, ולכן תמרן אותו להפסיק את הייצוג על-ידי דרישת תשלום החורג מההסכם ביניהם. לאחר מכן אף הגיש שאבי תביעה בסך 11,700 שקל נגד בלומנטל, בטענה שלא שילם את מלוא שכרו - אך עשה זאת בלא להגיש את המסמכים הדרושים (אלא רק לאחר שחסדיאל ביקש אותם) ובלא להציג ראיות לגרסתו בנוגע להפסקת הייצוג. עוד מעיר חסדיאל, כי שאבי ניסח את ההסכם בצורה ממנה ניתן היה להבין ששכרו יהיה 500 שקל לכל התיק ולא לשעה, וכי הוא לא ביצע רישום של שעות העבודה. שאבי חויב בתשלום הוצאות בסך 500 שקל.

חברת התיירות אשת תחזיר ל-מטי מויאל 1,800 שקל ששילמה תמורת חבילת נופש לברצלונה, אותה ביטלה חברת התעופה Veuling בשל מבצע צוק איתן. חברת קשרי תעופה, ממנה הזמינה אשת את החבילה, תשלם את אותו סכום ל-אשת. מויאל תקבל גם הוצאות בסך 800 שקל, שיכוסו אף הן בידי קשרי תעופה. השופט דניאל דמביץ דחה את הטענה שמדובר היה בכוח עליון, וציין שמויאל קיבלה בחזרה 2,000 שקל - פחות ממחצית מחיר החבילה - רק לאחר הגשת התביעה. הוא גם העיר, כי מאות דולרים לא הוחזרו למרות שהגיעו לידיה של קשרי תעופה, וזו לא ידעה להסביר להיכן נעלמו.

עו"ד דניאלה תורג'מן דרשה מבני זוג שבהליכי פשיטת רגל תוספת של אלפי שקלים, וזאת ללא הצדקה ובניגוד להסכם שכר הטרחה ביניהם. כאשר סירבו השניים לשלם, היא הפסיקה את ההתקשרות איתם. הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי קבעה, כי תורג'מן תחזיר לשניים - רחלי נר ויאיר נר - 6,000 שקל ותשלם הוצאות בסך 300 שקל. ההסכם קבע שכר טירחה של 20,000 שקל, אך אז טענה תורג'מן, כי יש בו עבודה נוספת ודרשה עוד 2,000 שקל כתנאי להמשך הייצוג. מאירי קובעת, כי היא לא הייתה רשאית לעשות זאת, וכי אין לקבל את טענותיה ולפיהן נדרשה לבצע משימות בהולות בשעות בלתי רגילות. תורג'מן טענה שבני הזוג הסתירו ממנה נכס; מאירי אומרת, שגם אם יש אמת בדברים - היא יכלה להפסיק את הייצוג, אך לא להעניש את השניים בדרישת שכר נוסף. מאירי דחתה את תביעתם של נר להשבת רובו המכריע של השכר ששילמו. היא קבעה, כי השניים צריכים להוסיף את רכיב המע"מ לשכר הטרחה - לאחר שהם הודו בכך, ולמרות שהדבר לא נאמר בהסכם - אך זכאים במקביל להחזר של כשליש ממנו בהתחשב בעבודה שביצעה תורג'מן. בניכוי המע"מ, מדובר כאמור ב-6,000 שקל.

עו"ד טל זלץ הפסיק את ייצוגה של אהובה זילברמן בבית המשפט למשפחה למרות שבית המשפט דחה פעמיים את בקשתו להשתחרר מהייצוג, ובכך פעל ברשלנות וגרם לה נזק - קבעה השופטת מריה פיקוס-בוגדאנוב. אכן, התגלעו חילוקי דעות בין זלץ לבין זילברמן, אך מאחר שמדובר היה בשלב הגשת הסיכומים - סירב כאמור בית המשפט לשחררו. אולם זלץ פעל על דעת עצמו, לא הגיש את הסיכומים, הודיע על כך לזילברמן רק שבועיים לפני המועד להגשתם והיא נאלצה לשכור עורכת דין אחרת. "הנתבע לא היה רשאי להפסיק את ייצוג התובעת על דעת עצמו, תוך הפרת הוראה מפורשת של בית המשפט ותוך הפרת סעיף 13 לכללי לשכת עורכי הדין, כי הפסקת הייצוג צריכה להיעשות באופן שלא יפגע בלקוח ותוך מתן הודעה על הפסקת הייצוג ללא דיחוי", אומרת פיקוס-בוגדאנוב. התנהגותו של זלץ הייתה התרשלות והפרה של חובת הזהירות והנאמנות כלפיה, כמו גם הפרה של ההסכם עימה, היא מוסיפה. זלץ חויב להחזיר לזילברמן 5,000 שקל ששילמה לעורכת הדין המחליפה, וכן הוצאות בסך 600 שקל. פיקוס-בוגדאנוב דחתה את רוב תביעתה של זילברמן, שתבעה 33,400 שקל בטענה לרשלנות מצידו של זלץ בניהול ההליך עד להפסקת הייצוג. היא קבעה, שטענות אלו לא הוכחו, אלא להפך - זלץ ניהל את ההליך כיאות.