אחת הנורמות שצריכות להיות ברורות בשירות הציבורי היא שעובד ציבור שטעה
בתום לב - צריך לקבל את גיבוי המערכת אם ייתבע. אולם ברגע שבו הוא חורג ממתחם הסבירות, עליו לשלם עצמו את המחיר של רשלנותו.
הדבר אמור להיות נכון ביחס לשוטרים אלימים שנקנסים על-ידי בתי המשפט, אך לא נאלצים לשלם מכיוון שקופת המדינה עושה זאת בטענה שהדבר נעשה במסגרת תפקידם. זאת, למרות שעצם קביעת הפיצוי מלמדת, שמדובר בהתנהגות חריגה ואולי אף פלילית.
קביעה זו צריכה להיות תקפה גם ביחס לאלימות העיתונאית ולרשלנות של
הדס שטייף, שהפכה את עצמה למדווחת, לשופטת ולתליינית. פעילות זו, כפי שקבע בית המשפט, חרגה ממתחם הסבירות של דיווח עיתונאי. בשל כך, אין שום הצדקה שתקציב הביטחון יכסה אפילו אגורה אחת מתוך הפיצוי שהיא נדרשת לשלם ל
נתן זהבי - גם על דיווחי השווא שלה ב
גלי צה"ל. בטח שלא 180,000 שקל שיישארו לאחר שתשלם מכיסה 210,000 שקל.
ועוד לא כתבנו אפילו מילה אחת על הצורך הדחוף, הנובע מפסק הדין, להראות לה את הדלת ולסיים את העסקתה בשירות הציבורי בגלי צה"ל.
