אושרה הריסה נרחבת של בנייה בלתי חוקית פלשתינית ביו"ש

המדינה רשאית לפעול בצורה רוחבית נגד בנייה פלשתינית בלתי חוקית ביהודה ושומרון, ואף להרוס מבנים אלו מיד עם הקמתם. כך קובע (יום ג', 30.4.19) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, בדחותו שלוש עתירות נגד הצו עליו חתם באפריל אשתקד מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, תת-אלוף ערן ניב. מינץ מתאר את ההליכים הקבועים בצו: "הוקם מבנה חדש והיה לפקח חשד סביר, כי המבנה הוקם ללא היתר בנייה כדין, רשאי הפקח לדרוש מהמחזיק להוכיח את חוקיות המבנה. ככל שלא אותר המחזיק, ידביק הפקח במקום בולט במקרקעין הוראה כי על המחזיק לסלק את הבינוי, או לחלופין להגיש בקשה לביטול ההוראה לה יצרף היתר בנייה. על-פי הוראות הצו, תנאי להפעלתו הוא, כי עבודות הבינוי לא הושלמו או שלא חלפו למעלה משישה חודשים מיום סיומן, וככל שמדובר בבית מגורים - לא חלפו למעלה מ-30 יום מיום אכלוסו". העותרים טענו, כי הצו הוצא בחוסר סמכות, הוא נוגד את החוק הבינלאומי, פוגע בזכות הקניין של התושבים, הוצא מטעמים פוליטיים, מפלה לרעה את הפלשתינים אל מול המתנחלים ויש בו קשיים מעשיים רבים. מינץ דחה את כל הטענות. הוא אומר, כי החוק הירדני - שעדיין חל ביו"ש - מתאים לטיפול בעבירות בנייה נקודתית, אך לא במכת מדינה בדמות הבנייה הבלתי-חוקית הנרחבת ביו"ש. למפקד הצבאי של יו"ש יש סמכות להוציא צווים המבטיחים את הסדר הציבורי לנוכח המציאות המשתנה, כולל בתחום התכנון והבנייה, והוא השתמש בה בעבר. דווקא חובתו, על-פי החוק הבינלאומי, להבטיח את החיים ואת הסדר במה שנחשב לשטח כבוש - היא היוצרת את סמכותו להיאבק בבנייה בלתי חוקית, מדגיש מינץ. עוד קובע מינץ, כי אין כל פגם בצו לגופו וכי הוא עומד במבחני המידתיות של חוקי היסוד: "קיים קשר רציונלי בין הצו לבין האמצעי אותו הוא מבקש להשיג; העותרים לא הראו כי קיים אמצעי שפגיעתו פחותה; וקיים יחס ראוי בין הפגיעה בזכויות הפרט, ככל שישנה, לבין התועלת שצפוי להשיג הצו בהגשמת התכלית". הוא גם מציין, כי הצו דומה בעיקרו לחקיקה החלה בתחומי ישראל. מינץ גם מזכיר את הודעת המדינה, לפיה בשנה הראשונה יופעל הצו במתכונת של פיילוט, ורק במספר מוגבל של מקרים בהם יש אינטרס ציבורי מיוחד בסילוק הבנייה הבלתי-חוקית והעדר היתכנות תכנונית לאישורו. הללו כוללים: מבנים המצויים בשטחי אש; מבנים בקרבה לצירי תנועה ראשיים, מתקנים ביטחוניים או תשתיות אסטרטגיות; מבנים שהוקמו בשמורות טבע או באתרים ארכאולוגיים; מבנים שהוקמו בתחומי צווים ביטחוניים או במקרים בהם יש למבנים השפעה משמעותית על הביטחון, הסדר ציבורי והבטיחות; בנייה ישראלית חדשה על קרקע פרטית פלשתינית או בניה פלשתינית חדשה על קרקע פרטית ישראלית. השופטים יצחק עמית ואלכס שטיין הסכימו עם מינץ. את העותרים ייצגו עוה"ד נסראת דכוור, סלימאן שאהין, תאופיק ג'בארין וקמר משרקי-אסעד, ואת המדינה - עו"ד רן רוזנברג.