פרקליטה בכירה סירבה לענות לשופט

מנהלת המחלקה לעניינים מינהליים בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחים), עו"ד קרן יוסט, סירבה לענות לשאלותיו של שופט בית המשפט המחוזי בעיר, נפתלי שילה. כך מגלה החלטה יוצאת דופן בחריפותה כלפי הפרקליטות, שנתן שילה בעקבות נסיונה של הפרקליטות למנוע מהוריו של ילד בן שלוש לקבל מידע על הליך המתנהל בעניינו. ההורים אימצו את הילד, נעצרו בפברואר השנה והילד נלקח בצו חרום למשפחה אחרת. כאשר שוחררה האם בתנאים מגבילים וביקשה להשיב לידיה את הילד, השיבה מחלקת הרווחה בעיריית ירושלים באומרה, כי מתנהל תיק מקביל בעניינו של הקטין בבית המשפט למשפחה בתל אביב. בעקבות זאת ביקשו ההורים לצרף אותם כצד לתיק, אך שופטת המשפחה סנונית פורר דחתה את הבקשה. ההורים ערערו על ההחלטה, והחלטתו של שילה לקבל את הערעור חושפת את התנהלותה מעוררת התמיהה של הפרקליטות. על חשיבות התיק בעיני הפרקליטות ניתן ללמוד מכך שהיא יוצגה (בדיון שהתקיים ב-29.4.19) בידי יוסט עצמה, לצידן של עוה"ד דברה הירש לב-רן ועדי מנע בן-דוד. שילה - שהיה שופט משפחה עד מינויו למחוזי - אומר בהחלטתו (1.5.19), כי בפתח הדיון ביקש מהפרקליטות תשובה לשאלה מהו מקור הסמכות לקיים דיון בעניינו של קטין בלא שהוריו יהיו צד להליך. נציגות הפרקליטות לא השיבו לעניין, אלא ביקשו להסביר לשילה במעמד צד אחד "את מורכבות ההליך". שילה דחה את הבקשה ומזכיר לפרקליטות מושכלות יסוד תוך ציטוט מדברי הרמב"ם: "לא ניתן לקיים דיון ואף חלק מדיון בבקשת רשות ערעור, במעמד צד אחד. לא ייתכן שבית המשפט ישמע טיעונים שלצד השני לא תהיה אפשרות להגיב להם. לא ניתן לאפשר מצב שבו בית המשפט יושפע מטענות צד אחד, מבלי שהצד שכנגד יידע מה הטענות שהועלו כנגדו. מושכלות יסוד אלו, העומדות ביסוד כל שיטת משפט, אוזכרו במקורותינו:... 'אסור לדיין לשמוע דברי אחד מבעלי הדין קודם שיבוא חברו או שלא בפני חברו ואפילו דבר אחד אסור'". לגופו של עניין אומר שילה: "המשיבה לא הביאה מקור חוקי המאפשר ניהול הליך הקשור לקטין ללא הוריו. מדובר בהליך אזרחי המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, ולא בבקשת ביניים זמנית או בבקשה חסויה בהליך פלילי". הוא גם מזכיר, כי לקטין עצמו יש זכות להישמע - והוא יכול לעשות זאת במקרה הנוכחי רק באמצעות הוריו. שילה חוזר לנושא העקרוני: "לא ניתן לפגוע בזכות הטיעון של ההורים בהליך משפטי, שהיא זכות יסוד בסיסית הניתנת לכל מי שמתנהל בעניינו הליך שתוצאתו עלולה להשפיע עליו. לא ניתן לקיים דיון מאחורי גבם של ההורים, מבלי שתינתן להם אפשרות להישמע ולהגיש את עמדתם. זאת, במיוחד שעה שמדובר בהליך שעוסק בגורלו של קטין בן שלוש. מדובר במושכלות יסוד של כל הליך משפטי". עוד אומר שילה: "המשיבה לא הסכימה להשיב בדיון אפילו על השאלה הפשוטה שהעלו המבקשים: מדוע הדיון מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, שעה שהסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לכאורה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים שבו מתגוררים ההורים והקטין. המשיבה טענה, כי ישנם צדדים נוספים בהליך המתנהל בבית המשפט קמא [משפחה בתל אביב], ואולם היא סירבה למסור מיהם אותם צדדים וההורים נותרו כסומא בארובה. "טענת המשיבה, כי מדובר בהליך חסוי המתנהל בדלתיים סגורות, בכל הכבוד, אינה טענה כלל. החיסיון פועל רק כלפי צד שלישי, אך לא כלפי צד שיש לו אינטרס ממשי וישיר בהליך. ההורים והקטין הם צדדים עיקריים אם לא העיקריים ביותר. לא קיבלתי מהמשיבה כל מענה לשאלה הבסיסית ביותר: מכוח מה יכול בית משפט קמא לנהל הליך משפטי שקשור לקטין מבלי שהוריו הם צד לו?" המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. את ההורים ייצגו עוה"ד אביעד הכהן וחדוה שפירא. הפרקליטות מסרה בתגובה, כי ביקשה להגיב במעמד צד אחד, מאחר שההליך בבית המשפט למשפחה בנוגע לקטין נוהל בדלתיים סגורות ובין צדדים אחרים.