צוללות לא-מאוישות יהיו בחיל-הים האמריקני כחלק ממהפכת הכלים הלא-מאוישים, למרות שזה נראה כעת עתיר סיכון. חיל-הים וחברות אזרחיות משקיעים הון תועפות בפיתוח כלי-שיט רובוטיים.
בחודש הקודם הביסה חברת בואינג את לוקהיד מרטין, יריבתה, כשזכתה במכרז חיל-הים לייצור הצוללת הלא-מאוישת אורקה, שערכו 274.4 מיליוני דולר. אורקה תיבנה במתקני בואינג בהאנטיגטון ביץ', ותושלם בשנת 2022.
בואינג וחיל-הים אינם מפרטים את מידות אורקה. בואינג פיתחה כבר את אֶקוֹ ווֹיאג'ֶר, צוללת רובוטית, שאורכה כשבעה-עשר מטר.
צוללת לא-מאוישת - רובוטית - יכולה לשייט לאזורים ממוקשים, ולשגר מטענים צבאיים. פיתוחה כרוך בהתגברות על הרבה אתגרים טכנולוגיים, שלא כמו כטב"מים. למשל, מים הנם תווך סמיך, שמקשה על תקשורת בזמן אמת. לפיכך, צוללות רובוטיות צריכות להשתמש בשיטות אחרות לתקשורת, שהנן אטיות ולטווח קצר יותר, כיוון שהיא מחוץ לספקטרום האלקטרו מגנטי כשהיא מתחת למים. משמע צוללת רובוטית צריכה לקבל רמה גבוהה של אוטונומיה לעומת כטב"מים. צוללת כזו תעלה אל פני המים, כדי לשגר תשדורות במהירות ולקבל גישה לרשת GPS.
בואינג התמודדה עם הסוגיות הללו בפיתוח אקו וויאג'ר. הצוללת השלימה 2,500 שעות של מבחני ים. בין השאר, היא שהתה כשלושה חודשים בצלילה מול חופי דרום קליפורניה, כשספינת מעקב מפקחת עליה. לצוללת הנעה משולבת חשמלית ודיזל. גנראטור נכנס לפעולה כשסוללותיה מתרוקנות, הצוללת עולה מדי פעם לגובה שנורקל, כדי לספק חמצן למנועי הדיזל, שטוענים את הסוללות.
כעת נמצאת אקו וויאג'ר בסדרה שנייה של מבחני ים, שהחלו בשנה שעברה. במקביל, הספינה האוטומטית סי האנטר של חיל-הים האמריקני הפליגה מסן דייגו להוואי וחזרה בלי אנשי צוות.
ספינות כאלו יכולות לשמש למבצעי לוחמה אלקטרונית, לגישוש, ולעזור לנושאות-מטוסים. ספינות אוטונומיות גדולות יוכלו לשאת צוללות אוטונומיות, ולשגרן.
