"ביהמ"ש תמיד יהיה בנחיתות תקשורתית"

"לבתי המשפט יש נחיתות מובנית מול התקשורת, כי בניגוד למבקריו - אין לו מה למכור לתקשורת. הוא לא יכול להבטיח סקופ בדמות מה יהיה פסק הדין שיינתן בעוד שבועיים". כך אומר שופט בית המשפט העליון בדימוס, צבי זילברטל. הוא דיבר (יום ג', 14.5.19) בכנס עמותות המשפטנים ישראל-גרמניה, באולם בו התקיימו משפטי נירנברג. זילברטל סיפר: "בתחילת ימי בשיפוט [בבית משפט השלום] עסקתי בתיק משפחה, ובאותו ערב שמעתי דיווח שהיה הפוך ממה שהתרחש אצלי באולם - והוא כמובן היה שלילי. בית המשפט לעולם לא יוכל להשיג את מתחריו בתקשורת, כי למבקריו תמיד תהיה מקדמה משום שיש להם מה למכור. לא עולה על דעתי להגן בתקשורת על פסק דין שכתבתי". לצד זאת מדגיש זילברטל, כי "ז'רגון משפטי שמובן רק ליודעי דבר, כבר אינו הסגנון המתאים לכתיבת פסקי דין". לדעת זילברטל, קיימת בעיה נרחבת של חוסר ידע בקרב בוגרי התיכון בנוגע למודעות לדמוקרטיה, לזכויות הפרט ולהפרדת הרשויות. "רובם ניזונים מהתקשורת ולא מקבלים בבתי הספר מידע בצורה נכונה. יש בורות לא מועטה. זו לא בעיה שבתי המשפט צריכים לטפל בה; זו בעיה ממלכתית". התייחסותו של זילברטל לתקשורת באה בתגובה לדבריה של נשיאת בית המשפט הפדרלי בעיר קרלסרוהה, בטינה לימפרג, אשר דיברה על מקומו של בית המשפט בעידן התקשורת המודרנית: "צריך להגיע לאנשים ולהסביר להם בשפה פשוטה, גם בערכאות הנמוכות. היה מקרה של שוטר שאיים לענות חוטף אם לא יאמר לו היכן הילד החטוף, והאמא שאלה האם החיים של בנה אינם שווים דבר. אפשר להסביר לציבור גם מקרים מורכבים כאלה". שופטת בית המשפט לחוקה (הערכאה הגבוהה ביותר בגרמניה), גבריאלה בריץ, אמרה, כי בשמונה השנים האחרונות הסתמך בית המשפט שלוש פעמים על פסיקת בג"ץ. שניים מהמקרים היו הפרטת בתי סוהר ומתן הגנה להורים חד-מיניים במסגרת חוקי המשפחה. "אנחנו מסתכלים על בתי משפט עליונים אחרים, כדי לקבל הבנה עמוקה יותר של זכויות האדם, ובפסיקה הישראלית - של כבוד האדם", הסבירה. בריץ הוסיפה, כי לבתי המשפט העליונים ברחבי העולם יש גישה בסיסית משותפת בנוגע לזכויות האדם וחופש האדם, אך אחדות זו מתערערת כיום, שכן "ישנן מדינות שכנות לנו המתרחקות מדמוקרטיה ליברלית". כך אמרה, בלא להזכיר בשמה את פולין, בה פגע המשטר בצורה קשה בבית המשפט העליון. "הבעיה הכי קשה היא שיש קבוצות באוכלוסייה שאינן חולקות איתנו, ואולי מעולם לא חלקו איתנו, את הגישה הליברלית". לדברי בריץ, הקשרים בין בתי משפט עליונים נעשים מאתגרים יותר: "אנחנו חושבים הרבה מיהם הידידים שלנו, עם אלו בתי משפט אנחנו יכולים להיות בקשר ללא חשש. יש בתי משפט שקשה לנו להיות איתם בקשר [בשל אופי פסיקותיהם]. ויש גם דאגה: איך הם מפרשים את ההחלטות שלנו? מה קורה עם דוקטרינת הקשר בין בני האדם שפיתחנו בבית המשפט לחוקה? משתמשים בזה בדרכים שלא תיארנו לעצמנו? בית המשפט העליון הישראלי הוא שותף חשוב מאוד שלנו מבחינת הקשר איתו", הדגישה. בריץ גם העלתה שאלות שמטרידות אותה ואת עמיתיה לגבי גרמניה עצמה: "האם איננו צריכים לשאול את עצמנו עד כמה אנחנו חזקים? איך עלינו להסתכל על הנסיונות להשפיע בצורה פוליטית על בתי המשפט ועל בחירת השופטים? האם יש במערכת שלנו חולשות בהן עלינו להתמקד יותר?". היא הותירה שאלות אלו ללא מענה.