כל מבקר באולם 600 בהיכל הצדק של נירנברג, בו נערכו המשפטים של פושעי המלחמה הנאצים ובראשם בכירי המשטר, מתפלא מיד לראות כמה הוא קטן יחסית. ומי שמכיר את התמונות מאותם משפטים מפורסמים, מתאכזב לראות שכמעט דבר לא נותר באולם מאירועים היסטוריים אלו. ולא במקרה - אומרת מנהלת אתר ההנצחה, הנריקה קלאוסן.
קלאוסן הרצתה (יום ג', 14.5.19) בפני משתתפי כנס עמותות המשפטנים ישראל-גרמניה ולאחר מכן השיבה על שאלות News1. האולם היה בידי ארה"ב עד שנת 1961, בה הוחזר לידי ממשלת בוואריה - וזו מיהרה למחות ממנו כמעט כל זכר למשפטיהם של הפושעים הנאצים. תא הנאשמים המפורסם פורק, דוכן השופטים הועבר ממקומו מול ספסל הנאשמים למרכז האולם, היציע בצפון האולם נסגר והוקם מחדש הקיר שסולק כדי לבנות אותו. "בשנות ה-50 וה-60 לא הייתה למשפטי נירנברג החשיבות שיש להם כיום. הגרמנים רצו למחוק את זכר המשפטים ולכן לא שימרו את האולם", מסבירה קלאוסן.
גם מתקנים אחרים מאותה תקופה נהרסו או שנמחקו מהם העקבות. אולם הספורט ששימש לתליית הפושעים הנאצים, ממזרח לבית המשפט, נהרס בשנות ה-80. באותה תקופה גם הוחזרו לשימוש רגיל שלושה מבין ארבעת אגפי התאים בהם הוחזקו הפושעים הנאצים. רק אגף אחד נותר כשהיה - אבל זה היה האגף הפחות חשוב מבחינה היסטורית, ששימש למעצרים לתקופות קצרות של פושעים אחרים שהובאו להעיד בנירנברג (כמו מפקד אושוויץ, רודולף הס).
קלאוסן מסבירה, שגם בשנות ה-80 לא ששו הגרמנים לעסוק במשפטי נירנברג. טכס הזיכרון הראשון באולם התקיים ב-1985, בצורה צנועה בלבד. ההתעניינות במקום גברה משמעותית רק בשנות ה-90, כאשר החלו משפטיהם של פושעי מלחמה מודרניים במדינות אחרות, כמו יוגוסלביה, והגרמנים יכלו לומר לעצמם ולעולם שהם לא היו היחידים שמקרבם יצאו מפלצות שכאלו. אבל גם כיום, מציינת קלאוסן, הגרמנים מהווים רק 25%-20% מבין 100,000 המבקרים במקום מדי שנה; כל השאר הם תיירים.
עם זאת, בקרוב יהיה שיפור משמעותי: אולם 600 משמש גם כיום לדיונים שוטפים, ולכן מדי פעם נאלצים אנשי אתר ההנצחה לומר למבקרים שלא ניתן לבקר בו. אבל כעת הולך ונבנה אגף חדש לבית המשפט, אשר יאפשר לפנות את האולם ולהותיר אותו כאתר היסטורי בלבד.
