המדינה תקבל טיוטות מגילת העצמאות

טיוטות מגילת העצמאות שייכות למדינה ולא ליורשיו של מי שכתב אותן, ולכן יש להעבירן לארכיון המדינה ולא ניתן למכור אותן. כך קובע (יום ב', 20.5.19) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ. מדובר בטיוטות שכתב עו"ד מרדכי בעהם, אותן ביקשו בניו - דניאל בעהם ורפאל בעהם - להוציא למכירה פומבית באמצעות בית המכירות קדם בנובמבר 2015. המדינה ביקשה מבית המשפט המחוזי בירושלים למנוע את המכירה, השופטת תמר בזק-רפפורט דחתה את הבקשה, אך מינץ קיבל את ערעור המדינה. ביהמ"ש העליון עיכב לפני שנתיים את ביצוע פסק הדין במחוזי, כך שהמסמכים לא נמכרו. שאלה מרכזית שנדונה בשתי הערכאות הייתה מעמדו של בעהם לצורך כתיבת הטיוטות: האם הוא היה עובד של המחלקה המשפטית במינהלת העם (שהפכה לממשלה הזמנית), או שהכין אותן בהתנדבות ובזמנו הפרטי לצד עבודתו כעורך דין. פירותיה של עבודה שייכת ככלל לגוף עבורו ובמסגרתו נעשתה, ולכן אם בעהם כתב את הטיוטות עבור מינהלת העם - הרי שהן שייכות למדינה. מינץ אומר, כי לא ניתן להתייחס לשאלה זו במשקפיים אנכרוניסטיות של ימינו ולהתעלם ממצב המלחמה, הגיוס הכללי והצורה הבלתי-מסודרת בה הוקמו מוסדותיה של המדינה שבדרך. שאלות כמו צורת ההעסקה של עובדי מוסדות אלו נדחקו הצידה מפני השאלות הקיומיות הבוערות שעמדו על הפרק, ואין להכריע בהן על-פי דיני העבודה הנוכחיים. מבחינה עובדתית, הוא קובע, הכנת הטיוטות הייתה חלק מעבודתו של בעהם עבור המחלקה המשפטית - ואין זה משנה האם היה עובד מן המניין בה או התנדב לסייע לה. המדינה הוכיחה ברמה מספקת, כי בעהם כתב אותן לבקשתו של פנחס רוזן, לימים שר המשפטים הראשון, ואין זה משנה האם קיבל או לא קיבל שכר תמורת מלאכתו. גם אם חלק מן המסמכים נכתבו בביתו ובזמנו הפרטי - הם שייכים למדינה. לדברי מינץ, מסקנה זו מסתברת גם מן הראיות שהוגשו למחוזי, ובהן מכתב ששלח בעהם עצמו בשנת 1968 לזאב שרף, שהיה מזכיר הממשלה הראשון, ויומנו של אורי ידין, ממקימי משרד המשפטים. "העובדה שהכנת הטיוטות התבצעה בתקופת בין השמשות - בין תום השלטון המנדטורי לבין הקמת מדינת ישראל - אין משמעה כי בעהם ויורשיו זוכים מן ההפקר ואין להחיל על תוצרי פועלו - טיוטות ההכרזה - כללי מינהל תקין, אשר לימים גם עוגנו בכללי תקנון שירות המדינה", קובע מינץ. מינץ ממשיך ואומר, כי השאלה המכרעת מבחינה משפטית היא האם נפל שיהוי בהגשת התביעה מצד המדינה. הוא משיב על כך בשלילה ודוחה את עמדתה של בזק-רפפורט. כאמור, שרף ידע ב-1968 שהטיוטות מצויות בידי בעהם, אך העובדה שלא פעל להעברתן לארכיון המדינה אינה מהווה ויתור של המדינה על זכויותיה בהן. שרף היה אז שר התעשיה והמסחר, לא עסק בנושאים ארכיוניים ולא יכול היה לוותר על המסכמים. האינטרסים של בני בעהם לא נפגעו בשל השיהוי, ו"זאת לעומת קיום אינטרס ציבורי רב בהשבת הטיוטות לידיה של המדינה, אשר פעלה בתום לב וללא כוונת זדון במועד הגשת התביעה... בענייננו מדובר במקרה מובהק אשר בו התביעה קשורה בטבורה לאינטרס ציבורי בעל משמעות רחבה וייחודית, אשר לא ניתן לאפשר לו לסגת מטעמי שיהוי בלבד", מסכם מינץ. השופטים יעל וילנר וניל הנדל הסכימו עם מינץ. את המדינה ייצגו עוה"ד ישראל בלום, אפרת ברנר וברק מימון, ואת היורשים - עוה"ד רון בעהם, רונן קצף ועידו ברקוביץ.