שווי השימוש ברכב למס - רק לפי התקנות

שווי השימוש ברכב צמוד לצורך מס, הוא זה שקבע שר האוצר ולא ניתן לסתור אותו על-ידי מדידה פרטנית של השימוש. כך קובע (יום ה', 23.5.19) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, בפסיקה מחייבת בסוגיה השנויה במחלוקת מזה מספר שנים בין רשות המיסים לבין נישומים, ולה יש השפעה על מאות אלפי עובדים המקבלים רכב ממקומות העבודה. הסוגיה נוגעת לרכב צמוד שהמעסיק מעמיד לרשות העובד, ואשר משמש אותו הן לצורכי עבודה והן לצרכיו הפרטיים. השימוש ברכב לצרכים פרטיים מהווה הכנסה חייבת במס, והשאלה היא כיצד יש לחשב את שוויו. רשות המיסים קבעה בתקנות את שווי השימוש, אותו יש להוסיף לשכרו של העובד ולנכות ממנו מס הכנסה. במספר ערעורים טענו נישומים, כי יש לאפשר להם לבצע מדידה מדויקת של השימוש הפרטי - למשל בעזרת מערכת GPS - כך שהמס יוטל רק על השימוש הפרטי בפועל. בתי המשפט המחוזיים קבעו, כי התקנות שפרסמה רשות המיסים הן המחייבות, ואינן מהוות חזקה הניתנת לסתירה בידי הנישום. כעת קובע זאת גם בית המשפט העליון, וכאמור מדובר בהלכה מחייבת השמה קץ למחלוקת בנושא. מינץ אומר: "התקנות מורות על נוסחה קבועה לחישוב שווי השימוש ברכב ואין הן מזכירות דרכים נוספות לחישוב שווי שימוש זה. אין מדובר בניסוח המצביע על חזקה, או בניסוח המותיר פתח לאפשרויות חישוב חלופיות. הנוסחה היא ברורה וחד-משמעית" ואין בה מקום לטענה לפיה ניתן לסתור את הסכומים שקבע שר האוצר. גם תכלית החקיקה מובילה לאותה מסקנה, מוסיף מינץ. התכלית הייתה להרחיב את בסיס המס, ולכלול בהכנסה החייבת גם את טובת ההנאה הצומחת לעובד מקבלת רכב ממקום העבודה. יש גם חשיבות בקביעת תקנות אחידות וברורות, כמו גם מתן עדיפות במסגרתן לכלי רכב מזהמים פחות ובטוחים יותר. נוסחה אחידה מקדמת את היעילות והוודאות של גביית המס, שגם הן אינטרס ציבורי חשוב. מינץ אומר, כי מדובר בהסדר העולה בקנה אחד עם היבטים אחרים של מס ההכנסה. כך למשל תקנות הפחת קובעות שיעור קבוע של הפחתה, ללא צורך בבדיקה פרטנית של הפחת האמיתי. אמנם, קיים חשש ששימוש בנוסחאות קבועות יפגע בגביית מס אמת - שכן ייתכן שהמס יהיה גבוה מאשר שווי השימוש הפרטי ברכב - אך על כך גוברים שיקולי ודאות, יעילות וסופיות המצויים בבסיס דיני המס. מדובר בהטבה ששווייה שונה בעיני כל נישום, ואין מנוס מקביעת סכומים אחידים. בית המשפט העליון דחה את ערעוריהם של משרד עורכי הדין חכם את אור-זך וחברת ההנדסה אור חי, על פסיקת בתי המשפט המחוזיים בחיפה ובתל אביב (השופטים אורית וינשטיין ומגן אלטוביה), בה התקבלה עמדת פקידי המס בנוגע לאופן חישוב שווי השימוש ברכב. המשרד והחברה חויבו בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל כל אחד. השופטים יצחק עמית ויעל וילנר הסכימו עם מינץ. את המערערים ייצגו עוה"ד יניב שקל ולינור בוני, ואת המדינה - עו"ד חן אבידוב.