במהלך נדיר ביטל (יום ד', 29.5.19) בג"ץ פסק דין של בית הדין הרבני הגדול, בשל חריגה מסמכות. בג"ץ קבע, כי הסמכות לדון בתיק הייתה של בית המשפט המחוזי, וכי אין מנוס מביטול פסקי הדין הרבניים והעברתו למחוזי.
מדובר בסכסוך על בית ברחוב דוד ילין בירושלים, אשר הוקדש בשנת 1936 בידי רחל כהן ונוהל בידי ועד עדת הבבלים (יוצאי עירק) בעיר. בשנת 2009 החלו הליכים סבוכים לקביעת הזכויות הקנייניות והכספיות - בין ועד הבבלים, אגודת שערי תורה שהפעילה ישיבה באחת הקומות וגבאי בית הכנסת הפועל בקומת הקרקע. ההליכים נוהלו בבית הדין הרבני האיזורי בירושלים, אשר קבע בשנת 2011 שהוועד הוא הנאמן בהקדש אך העניק לישיבה ולבית הכנסת את רוב הזכויות הכלכליות בבניין.
לאחר הליכים נוספים, ערער הוועד בשנת 2013 לבית הדין הרבני הגדול וטען, כי לבית הדין האיזורי כלל לא הייתה סמכות לדון בסכסוך - שכן מדובר בהקדש ציבורי (שענייניו נדונים במחוזי) ולא בהקדש דתי. בשנת 2017 קבע בית הדין הגדול, כי אומנם לבית הדין האיזורי לא הייתה סמכות, אך הותיר על-כנו את פסק הדין. הוא נימק זאת בכך שהוועד שיתף פעולה עם ההליכים ויצא נגד הסמכות רק כאשר הפסיקה הייתה לרעתו ובכך שהטענה לגבי חוסר הסמכות הועלתה באיחור.
השופט
נעם סולברג קיבל את עתירת הוועד וביטל את פסק הדין. הוא אומר כי אכן הוועד העלה את הטענה באיחור ושיתף פעולה בהליכים, אך עדיין אין בכך כדי לאפשר לערכאה מסוימת לדון בנושא המצוי בסמכות ייחודית של ערכאה אחרת. בעלי הדין אינם יכולים לקבל את עצמם את מרותה של ערכאה שהנושא אינו בסמכותה ואין הם יכולים להקנות לה סמכות שכזאת, מדגיש סולברג.
לאחר שקבע שפסק הדין של האיזורי ניתן שלא בסמכות, דן סולברג בשאלה האם יש בכל זאת להותירו על-כנו. תשובתו שלילית, למרות שקיימת פסיקה המאפשרת זאת. אומנם הוועד התנהל בחוסר תום לב ואמנם יש שיקולי יעילות, אך אלו אינם גוברים במקרה הנוכחי על כך שהסמכות נתונה אך ורק בידי בית המשפט המחוזי. "עקרון החוקיות מורנו, כי סמכויותיה של כל ערכאה שיפוטית מתוחמות הן בגדר שהציב המחוקק. הסכמת הצדדים או שתיקתם אינן 'סולם' שבאמצעותו יכולה ערכאה שיפוטית 'לדלג מעל הגד"ר ולראות עצמה מוסמכת לדון בעניינים לא לה", אומר סולברג.
הוועד חויב בהוצאות של 20,000 שקל בשל התנהגותו הפגומה. השופטים
מני מזוז ו
ענת ברון הסכימו עם סולברג. את הוועד ייצגו עוה"ד נועם רונן ודניאל בר-לב; את הישיבה ייצג עו"ד משה שור; את בית הדין הרבני ייצגו עוה"ד יצחק רוזנטל ו
רפי רכס; ואת המדינה - עוה"ד יצחק ברט וליאורה וייס-בנסקי.
