העליון: כיסוי ביטוחי חלקי לנהג צעיר מדי

הכיסוי בביטוח מקיף לרכב יוגבל אך לא יישלל, במקרה בו גילוֹ של הנהג בעת התאונה נמוך מזה שהוגדר בפוליסה. כך קובע לראשונה (יום ג', 4.6.19) בית המשפט העליון, בדעותיהם של השופטים דפנה ברק-ארז ועופר גרוסקופף; השופט יצחק עמית סבר, כי במקרה כזה יש לשלול כליל את הכיסוי. פסיקת העליון שונה מרוב פסקי הדין שניתנו עד כה בשלום ובמחוזי. העליון מציין, כי היועץ המשפטי לממשלה הציג לו מסמך שהכינה רשות שוק ההון, ולפיו קביעת פיצוי חלקי (במקום שלילתו לחלוטין), תוביל להתייקרות הביטוח המקיף לרכב עבור רוב המבוטחים. אולם גרוסקופף דוחה הערכות אלו - עליהן חתום רו"ח אלעד אלקובי - ואומר שמדובר בהשערות המבוססות על ההנחה לפיה כיום תמחור הפרמיות הוא מדויק. יותר סביר, מעיר גרוסקופף, שהחברות נהנות כיום מחיסכון בלתי צפוי אם המבוטח עומד במגבלת הגיל, וזה יהיה הסכום שיאבדו כתוצאה מפסק הדין הנוכחי - אך אין צורך להעלות את הפרמיות. ברק-ארז אומרת, כי חריגה ממגבלת הגיל מהווה החמרת סיכון ולא בהפרה של תנאי הפוליסה, ולכן חברת הביטוח תוכל להקטין את הכיסוי לזה שהייתה מעניקה אילו מלכתחילה היה המבוטח צעיר יותר - אך כאמור לא להימנע לחלוטין מתשלומו. לדעת ברק-ארז, יש להחיל על הביטוח המקיף לרכב את ההלכה שהיא עצמה קבעה בשנת 2013 בנוגע לביטוח תכולת דירה, ולפיה חריגות מסוימות מתנאי הפוליסה הן רק החמרה של הסיכון. ברק-ארז קובעת, כי במקרה כזה חל סעיף 17 לחוק חוזה הביטוח, ולפיו "נודע למבוטח שחל שינוי מהותי, עליו להודיע על כך מיד למבטח בכתב". החוק קובע, כי במקרה כזה יכולה חברת הביטוח לבטל את הפוליסה - אבל אם כבר אירע מקרה הביטוח (למשל תאונת דרכים), היא זכאית לרוב רק לצמצם את הכיסוי באופן יחסי לזה שהייתה מעניקה אילו הייתה יודעת מראש על השינוי. עם זאת, אם המבוטח פעל בכוונת מרמה - יכולה החברה לבטל לחלוטין את הפוליסה. לדעת ברק-ארז, לשון החוק ובעיקר שיקולי מדיניות מובילים למסקנתה. חוק חוזה הביטוח נועד להגן על המבוטחים, ואם הפרשנות של הפוליסה אינה חד-משמעית - יש לנקוט בזו שלטובת המבוטח. ברוח זו, פרשנות המונח "החמרת סיכון" צריכה להיות נרחבת, כך שתצומצם האפשרות להוציא אירועים ביטוחיים מסוימים מתחולתה של הפוליסה. לצד זאת אומרת ברק-ארז, כי מרמה שתביא לשלילת הכיסוי אינה מסתכמת בכך שאדם צעיר מדי נהג ברכב בידיעתו של המבוטח, אלא יש צורך ב"דבר מה נוסף", כגון הסכמה נמשכת של המבוטח. אדם המאפשר לילדו הצעיר לנהוג ברכב בצורה שגרתית, אך אינו רוכש לו ביטוח מתאים - ייחשב למי שפעל בכוונת מרמה; להבדיל ממי שהעניק רשות כזו בצורה חד-פעמית. היא מציעה לחברות הביטוח לדרוש מן המבוטחים הצהרה לפיה יימנעו מהעמדת הרכב לרשות נהגים צעירים, כאמצעי מרתיע. גרוסקופף הסכים עם פרשנותה של ברק-ארז למונח "שינוי מהותי" עליו יש להודיע לחברת הביטוח ולהחלת פסק הדין בנוגע לביטוח התכולה גם על הביטוח המקיף לרכב. בין היתר הוא אומר, כי נהיגה של אדם צעיר אינה משנה את מקרה הביטוח (תאונה) אלא מעלה את ההסתברות שהוא יתרחש - דהיינו, החמרה של הסיכון; ולכן יש מקום להפחתת הכיסוי הביטוחי ולא לשלילתו. גרוסקופף חולק על ברק-ארז בנוגע לכוונת המרמה שתשלול את הכיסוי, וסבור שיש לפרש אותה בצורה מצומצמת יותר. לדעתו, מרמה תתרחש כאשר המבוטח הטעה את חברת הביטוח כדי לרכוש פוליסה, שאלמלא ההטעיה - לא היה יכול לרכוש (למשל: מסירת מידע שקרי על הגיל או הוותק של הנהג האמיתי). כלומר: לשיטתו המרמה באה לידי ביטוי ברכישת הכיסוי ולא בנהיגה ברכב. בשולי הדברים מזהיר גרוסקופף את הנהגים, כי עליהם לעמוד בדרישות הפוליסה, שאם לא כן - עשוי הפיצוי שיקבלו להיות נמוך בעשרות אחוזים מזה הנקוב בה. בדעת המיעוט שלו אומר עמית, כי אי-עמידה בגיל המוסכם של הנהג אינה החמרה של הסיכון, אלא יצירת סיכון חדש שמולו לא נרכשה פוליסה. לדעתו, הסתפקות במתן כיסוי חלקי במקום שלילת הכיסוי כולו, חותרת תחת היסוד ההסכמי העומד ביסוד רכישת הפוליסה, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק חוזה הביטוח ומטילה על החברות לכסות סיכון שאותו לא תמחרו. עוד מזהיר עמית, כי קבלת גישה זו עלולה להביא להתייקרות הביטוח ולצמצום האפשרות להתאים לכל נהג את הפוליסה הנחוצה לו. ברק-ארז וגרוסקופף הגיבו על חששותיו אלו של עמית, ולדעתם הם לא הוכחו. ברק-ארז סבורה, כי פרשנותה ל"מרמה" נותנת תשובה לרוב החששות. ואילו גרוסקופף אומר, כי החשש מפני התייקרות הביטוח הוא השערה שלא הוכחה, וכי לא צריך להיות הבדל בין תמחור הביטוח המקיף לרכב לבין תמחור ביטוח התכולה לדירה. גרוסקופף גם אינו מוצא מקום לחשוש מכך שנהגים יסתפקו בביטוח מקיף חלקי; החוק מאפשר זאת, וייתכן שחברות הביטוח יציעו מוצרים משלימים מתאימים. הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לקבל את ערעורו של אבי פיקאלי, על דחיית הודעת צד ג' ששלח לחברת הכשרה ביטוח. פיקאלי היה בן 23 כאשר נהג ברכבו של שרון שמביקו, למרות שפוליסת הביטוח דרשה שהנהג יהיה לפחות בן 30. השלום והמחוזי בתל אביב קבעו שהדבר שולל לחלוטין את הכיסוי הביטוחי בפוליסה שהנפיקה הכשרה. העליון הורה להחזיר את התיק לשלום, כדי שיקבע האם שמביקו פעל בכוונת מרמה - שאז הביטוח יישלל לחלוטין - או שיש לזכותו בביטוח חלקי. את פיקאלי ייצגו עו"ד ג'ון גבע ועו"ד שלומי הדר; את הכשרה ביטוח ייצגו עוה"ד דביר דמנד ועו"ד מתנאל אזרד; את ביטוח ישיר ייצגו עוה"ד אלי ישראלי ועו"ד הילה ארז-רון; ואת היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד רעות לונדין.