האדריכל שלמה ליברמן, העוסק שנים רבות בתכנון אדריכלי ובעיצוב פנים במגזר הפרטי, מגלה בכתב הגנה שהגיש, כי הוא נהג לקבל כספים במזומנים מלקוחותיו, ובמיוחד מצד תושבי חוץ להם ביצע עבודות בנכסים שרכשו בישראל. כספים אלה, טען, שימשו לרכישת נכסים משותפים, לצרכים השוטפים של הבית, לתשלום אירועים וגם למתן הלוואות לחברים ולבני משפחה.
כתב ההגנה האמור, המפליל בפועל את שלמה ליברמן בחשד לביצוע עבירות מס חמורות, הוגש במסגרת בוררות הנערכת בין ליברמן לבין טלי ליברמן. השניים היו נשואים שנים רבות. הטיעונים הוצגו כדי להדוף את דרישותיה של טלי ליברמן - הטוענת כי שלמה ליברמן הבריח ממנה כספים שאותם קיבל מלקוחותיו.
התביעה מתנהלת בהליך בוררות סמוי בפני עו"ד
צבי בר-נתן. שלמה ליברמן מיוצג על-ידי עורכי דין עדו דיבון ו
אלירם בקל. טלי ליברמן מיוצגת על-ידי עו"ד סיגל הופמן ורוברט ליכט-פטרן. אחת השאלות הטעונות ליבון: האם רשאים עורכי הדין בכלל והבורר בפרט להמשיך ולנהל דיונים בהליך של בוררות - מבלי לדווח עת פרטי לרשויות המס ולרשות לאיסור
הלבנת הון - כאשר מדובר, ביודעין, בכספים שחורים.
בכתב ההגנה מפרט שלמה (שלומי) ליברמן שורה של עבודות שביצע וסכומי הכסף שקיבל. אחד מהם נוגע לאיל ההון ליאו נואי, איל-נדל"ן ואיש עסקים יהודי-בריטי, הנחשב לאחד מאילי הנדל"ן הבולטים בבריטניה:
- "מר ליאו נואי הוא לקוח אשר שכר את שירותיו של שלומי מספר פעמים, לביצוע עבודות בישראל ובחו"ל. החוב אליו מתייחסת התובעת נוגע לעלות אחת מן העבודות אותן ביצע שלומי, ואשר תומחרה על-ידיו בתחילה בסכום של 360,000 ש"ח. בעקבות חילוקי דעות מקצועיים הנוגעים לעבודה, שילם מר נואי לשלומי סכום נמוך יותר של 300,000 ש"ח. סכום זה הועבר לידי שלומי, במזומן, והוא שימש לרכישת הדירה בפלורנטין..." (הדירה נרכשה בסכום רשמי של 1.35 מיליון ש"ח).
בכתב ההגנה מפרט ליברמן את אופן עבודתו עם לקוחותיו, עמם "נמנים תושבי חוץ רבים אשר רכשו דירות יוקרה בישראל". "הלקוחות נתנו בשלומי אמון בלתי מוגבל - בין היתר לבצע עבורם רכישות בסכומים גבוהים; והוא, באופן הדדי, נתן בהם את אמונו, ולעיתים ביצע רכישות מכספיו עוד בטרם התקבלו התשלומים, וממילא לא הקפיד על הסכמים מסודרים".
כתב ההגנה כולל נתונים רבים, על עבודות שביצע ליברמן תמורת "כספים שחורים", שלא דווחו, מטבע הדברים, לרשות המיסים. הנה הודאתו, המובאת כלשונה:
- "תוצאה נוספת של אופי עבודתו של שלומי היא העובדה כי חלק ניכר מהכנסתו התקבל במזומן. כפועל יוצא, משק הבית של בני הזוג כלל קבלה והוצאה של כספים מרבים במזומן. במשך שנות נישואיהם, התובעת נהנתה ממציאות חיים זו, וממילא מן העובדה כי בני הזוג מצאו את הדרכים למקסם את רווחתם, לעיתים מבלי לחלוק רווחה זו עם הרשויות. והנה, היום, בשילוב של היתממות ועזות מצח, התובעת מעלה טענות הנוגעות לדרך ניהול הכספים, משל לא הייתה חלק בלתי נפרד מאותה הדרך". ועוד: "כך למשל, התובעת תוהה בהיתממות, פעם אחר פעם, מדוע לא הוצגו בפניה "דפי חשבון". אך כאמור, מדובר בגלגול עיניים. התובעת הייתה חלק בלתי נפרד מאותו משק בית משותף. התובעת הייתה מודעת אז, והיום, לכך שחלק ניכר מההתנהלות הכספית לא תועדה ב"דפי חשבון". "יתר על-כן, במציאות החיים העסקית של שלומי היו לא מעט העברות כספיות ישירות מלקוחות החייבים לו כספים, לטובת מטרות של משק הבית המשותף, וגם על-כך נעמוד להלן".
בכתב ההגנה ניתן פירוט לכספים שנתקבלו משורה של לקוחות, ולשימושים בכספים. המדובר במתווה המעורר חשד לעבירות של הלבנת הון ולעבירות מס חמורות. כך לדוגמה, סכום של 150 אלף דולר הועבר מעורך דין לחשבון הבנק של "תור פלוס" - סוכנות נסיעות, "באמצעותה קיבלו בני הזוג כספים נוספים, לארגון חגיגות בר-המצווה של בניהם. חלק נוסף מהכסף הועבר ישירות לאדמו"ר מפרמישלן, אליו שני בני הזוג היו מקורבים". 