עו"ד אריאל עטרי שבר את הכלים כאשר הגן על נאשם בשורה של עבירות מין חמורות בקטינות, סירב להשתתף בניהול המשפט, לא חקר עדים ולא הגיש סיכומים - ואז ערער לבית המשפט העליון. השופטת
דפנה ברק-ארז דחתה את הערעור (יום ה', 20.6.19), באומרה, כי התנהגות זו אינה מעניקה ציפייה סבירה ובוודאי שאינה מעניקה זכות לכך שערכאת הערעור תתערב בהכרעת הדין.
הקורבנות היו שלוש אחיות ילידות 1989, 1991 ו-1997 שגדלו בבית חרדי. הנאשם, ידיד משפחה, ביצע את העבירות בשנים 2015-2006 כאשר היה "מטפל נפשי" שלהן. הוא הורשע באונס, בעילה אסורה בהסכמה, מעשים מגונים ועוד, ונדון לתשע שנות מאסר.
בעת הדיון בתיק בבית המשפט המחוזי בירושלים, ביקש עטרי לקבל שורה ארוכה של ראיות שלא נכללו בחומרי החקירה, כולל תיעוד של טיפול נפשי שקיבלו האחיות, ההתקשרויות הטלפוניות בינן לבין הנאשם, מידע מאתר היכרויות ועוד. הבקשה הוגשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, המאפשר לבית המשפט להורות להגיש ראיות.
אין זכויות נוספות עטרי ביקש שהבקשה לא תידון בפני ההרכב שדן בתיק - השופטים
יורם נועם,
רבקה פרידמן-פלדמן ו
אלי אברבנאל - אלא בפני שופט אחר (כפי שנהוג בבקשות לגבי חומרי חקירה). הוא גם טען, שזכותו לעיין בחומר במעמד צד אחד, מבלי שהוא יימסר למדינה. לאחר שבית המשפט דחה בקשות אלו, החל עטרי לנקוט ב"עיצומים": הוא לא השיב לאישום, לא חקר בחקירה נגדית את עדי התביעה, לא העלה לעדות את הנאשם, לא הגיש סיכומים אלא רק טען לעונש. הוא עשה זאת למרות שהשופטים שבו וקראו לו לנהל את ההגנה כראוי, ואף וידאו שהנאשם מבין את משמעות התנהלותו של עטרי.
הערעור לעליון עסק הן בהרשעה והן בחומרת העונש, ועטרי אף ביקש להחזיר את התיק למחוזי כדי לשמוע אותו שוב. ברק-ארז דחתה את הערעור על כל חלקיו, תוך שהיא קובעת שהמחוזי צדק כאשר דחה את בקשותיו של עטרי לפי סעיף 108.
על אופן ניהול ההליך בידי עטרי, אומרת ברק-ארז: "נראה כי יש לומר את המובן מאליו: אפילו ניתן היה להחליט אחרת בבקשות העיון שהגיש המערער, וכאמור אינני סבורה כן, אין בכך כדי להקנות זכויות נוספות לנאשם שבחר שלא לקבל את מרות בית המשפט ו'לשבור את הכלים'. הנאשם זכאי כמובן לנהל את ההליך לפי בחירתו, ובכלל זה לנקוט גישה פאסיבית: לשתוק, לא לחקור, לא לסכם. אולם, התנהלות כזו אינה מקימה כל ציפייה סבירה, וכל
שכן זכות, לכך שערכאת הערעור תתערב בהכרעת הדין, ובכלל זה בהחלטות שקדמו לה".
כפיית זכות ערעור ברק-ארז מוסיפה: "קריאת תיגר על ההליך כולו והפסקה של שיתוף פעולה עם הנעשה במסגרתו מרגע שהתקבלה החלטה שאינה לרוחו של אחד הצדדים, אינה אופציה. משמעותה היא עשיית דין עצמית וכפיית זכות ערעור על החלטת ביניים במקום שבו זו אינה קיימת.
"הדברים מקבלים משנה תוקף במקרה דנן שבו בית המשפט המחוזי שב והבהיר למערער ולבא-כוחו את ההשלכות שעלולות להיות להתנהלותם, ואף הציע להם - גם בשלבים מאוחרים בהליך - לחזור בהם מ'החרמתם' את ההליך ולמצות את זכויותיו הדיוניות של המערער. הם מצידם שבו ועמדו על סירובם לנקוט צעדים אקטיביים בהליך". ברק-ארז מציינת, כי הנאשם ידע היטב את משמעות הדברים ולא היה שבוי בידיו של עטרי.
שוב הכפיש את הקורבנות עוד אומרת ברק-ארז, כי מאחר שהנאשם לא העיד במחוזי - אין בסיס עובדתי מספק לגרסה שהוא מעלה לראשונה בערעור, ולא ניתן לבחון אותה. היא גם מותחת ביקורת קשה על תוכן בקשותיו של עטרי: "ניתן לתהות על כך שבשנת 2019, לאחר שניתנו בנושא פסקי דין מפורשים ותקדימיים, סבור המערער כי קו הגנה ראוי הוא כזה המתייחס לעברן המיני של מתלוננות. המערער אף הגדיל לעשות וטען כי בעצם קיומן של 'חוויות מיניות קודמות' עם מי שאינם 'מטפלים' (נושא שכמובן לא התקיימה חקירה בעניינו, וטוב שכך) יש כדי לשפוך אור על האישומים.
"הטיעונים כולם אף מתעלמים מיחסי המרות הברורים שהיו קיימים, במובן המהותי, בין המתלוננות, נערות צעירות, למערער, ידיד המשפחה המבוגר מהן, שאליו הן הופנו כדי שיסייע להן ובו הן נתנו את אמונן. ההכפשות הרבות שהוטחו במתלוננות לאורך ההליך, מוסיפות עוד יותר לתחושה הקשה שאופפת את התיק כולו". News1 מציין, כי בית המשפט העליון נזף אשתקד בעטרי עצמו על קו הגנה שכזה (ראו קישור משמאל).
ברק-ארז שבה ונוזפת בעטרי כאשר היא מציינת את התנהגותו לאחר ההרשעה, בדיון על הפיצוי לקורבנות. הוא לא חקר אותן כאשר העידו, ביקש להציג 130 שאלות לעורכי תסקירי נפגעי העבירה, וכאשר בית המשפט אישר רק 17 מהן - סירב לשאול אותן. "למעשה התנהלותו בעניין זה דמתה לזו שהשתקפה לאורך הדיון כולו - כאשר בית המשפט לא נעתר לרצונותיו, הוא מפסיק לשתף פעולה, ועתה מבקש לפתוח בערעורו את הסוגיות כולן מחדש. לכך אין להיעתר".
השופטים
ענת ברון ו
עופר גרוסקופף הסכימו עם ברק-ארז. את המדינה ייצגה עו"ד אושרה פטל-רוזנברג, ואת האחיות - עוה"ד יוהנה לרמן, ורד אנוך ואפרת לופו-מוסקוביץ.
