העליון מקל על התביעה בחומרי חקירה במגה-תיקים

התביעה אינה חייבת להכין תיאור תמציתי של כל המסמכים הכלולים בחומר החקירה במגה-תיקים - קובע (יום ב', 24.6.19) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית. הסוגיה הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בתיק קרטל המסעות לפולין, בו טוענת המדינה, כי החברות שזכו במכרזי משרד החינוך, שירות בתי הסוהר וגורמים אחרים נמנעו מלהתחרות זו בזו על לקוחותיהן הקיימים. כתב האישום הוגש נגד חמש חברות ושמונה מנהלים בהן, וחומר החקירה כולל 70 ארגזי מסמכים ובהם 7,500 האזנות סתר, 16,000 מסמכים של המשטרה וחומרים שצורפו להם, ו-7,300 מסמכים שנתפסו בחברות. הנאשמים טענו, כי דווקא משום שמדובר בחומרי חקירה בהיקף כה נרחב - הרי שעל התביעה להכין רשימה ובה הכותרת של כל מסמך שנתפס, תיאור תמציתי שלו, סטטוס חיסיון וציון הנאשמים להם המסמך רלוונטי. בין היתר ציינו, כי 3,000 מסמכים נושאים את הכותרת "הצעת מחיר", ו-9,000 מסמכים - את הכותרת "מייל". אולם עמית אומר שהפסיקה משנות ה-90, לפיה יש לתת פירוט של המסמכים, אינה ניתנת ליישום בתיקי ענק. עמית מציין, כי יש לקחת בחשבון את פערי הכוחות בין התביעה להגנה מבחינת גורם הזמן: התביעה יכולה לקבוע מתי יוגש כתב האישום, ולאחר מכן ההגנה כבולה במסגרת הזמנים של ההליך. "לכן, הגישה הראויה לטעמי אינה עקרונית אלא מעשית. בתיקים בהם היקף החומר הוא רב, ככל שיש בידי התביעה לסווג את החומר תוך פירוט טיבו ועניינו של כל מסמך או קבוצת מסמכים, מבלי שהדבר יצריך הקצאה מיוחדת או חריגה של משאבי התביעה, רצוי להקל על ההגנה במידת האפשר. על התביעה גם לשתף פעולה עם ההגנה, תוך סיוע והדרכה במטרה להקל על ההגנה בשלבים הראשונים של מיון ו'עיכול' החומר". כאמור, עמית אומר שהתנהלות כזאת אפשרית רק בתיקים בהם חומר הראיות אינו רב - ולא במגה-תיקים. במקרה הנוכחי, הרשימה המרכזית שקיבלה ההגנה מאפשרת לה להתמצא ולהתמקד במסמכים באמצעות מילות חיפוש. ואילו בנוגע לשיוך כל מסמך לנאשם הספציפי, מצטרף עמית לדעתו של השופט מני מזוז ודוחה את זו של השופט בדימוס אליקים רובינשטיין: שיוך שכזה רק יסרבל את ההליך, ורק הסניגור יכול לדעת מה רלוונטי למרשו. את הנאשמים ייצגו עוה"ד רועי בלכר, גיא זאבי, גיל דחוח, גלית רוטנברג, רותי ליטבק ואדוה שלזינגר-לזר; ואת המדינה - עוה"ד נילי פינקלשטיין, תומר דגני, עופר מעוז ובן-עמי כהן.