בית המשפט העליון אישר (יום ד', 26.6.19) לקדם את "תוכנית אפולוניה" - בניית 2,700 דירות, שלושה בתי מלון וגן לאומי צפונית לשכונת נוף ים בהרצליה, דרומית לשטחי רשפון וגעש, בין כביש 2 לחוף הים, כולל בשטחים שפינתה חברת תעש. לצד זאת נקבע, שיש להעביר תוכניות לוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים (הוותמ"ל) רק כאשר אין הצדקה להתארכותם של הליכי התכנון הרגילים.
תוכנית אפולוניה מצויה בהליכי תכנון מזה כ-15 שנה. המחלוקת העיקרית עליה, לאחר אישורה בוותמ"ל, הייתה האם יש לבצע סקר סיכונים באדמות תעש לשעבר, החשודות כמזוהמות, עוד לפני אישורה. בית המשפט העליון דן בשאלה כבר בשנת 2007 והמדינה התחייבה לבצע סקר שכזה. בשנת 2014 שבה המדינה והתחייבה לבצע אותו "תוך חודש-חודשיים". לאחר מכן הבטיחה להשלים אותו עד אוגוסט 2016. בפועל, הוא לא בוצע עד היום - והשופטים
יצחק עמית ו
יעל וילנר מותחים ביקורת חריפה על כך שהמדינה לא עמדה בהתחייבויותיה.
ואולם, השופט
יוסף אלרון ולצידו וילנר סבורים, כי למרות שהסקר טרם נערך - ניתן לאשר את התוכנית ולערוך אותה לפני הוצאת היתרי בנייה על-פי התוכנית. הם קיבלו את ערעורה של המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט
אליהו בכר) וקבעו, כי הוותמ"ל אינה צריכה להמתין לסקר הסיכונים ואז לדון מחדש בתוכנית. המחוזי קבע, כי בהעדר סקר שכזה - אישור התוכנית נעשה על בסיס מידע חלקי ולכן לא ניתן לקדם אותה.
אלרון אומר, כי "הוותמ"ל קיימה את החובות המוטלות עליה לבחון את ההשלכות הסביבתיות של התוכנית, ועל כן החלטותיה אינן לוקות בחוסר סבירות המצדיק את ביטולן... סקר הסיכונים אינו תנאי בלעדיו אין, אשר לא מאפשר את אישור התוכנית לפני השלמתו.
"סקר הסיכונים אומנם מהווה נדבך משמעותי אשר בלעדיו לא ניתן לבצע את הוראות התוכנית ולשקם את הקרקע; אך הוא אינו צפוי להשפיע על הוראות התוכנית עצמה. משכך, אין כל חובה שבדין לכלול את סקר הסיכונים בתסקיר - וממילא איני סבור כי אישור התוכנית לפני השלמתו לוקה בחוסר סבירות. מאחר שאני סבור כי סקר הסיכונים הכרחי לשם ביצוע הוראות התוכנית, הרי שהשלב המתאים להשלמתו הוא בטרם מתן היתרי הבנייה על-פי התוכנית - וזאת בהתאם להוראות התוכנית עצמה".
אלרון שב ומזכיר את נקודת המוצא, ולפיה בית המשפט לא יתערב בשיקול הדעת המקצועי של רשויות התכנון, אם לא חרגו מסמכותן. הוא קובע, כי הוותמ"ל הייתה מוסמכת לדון בתוכנית אפולוניה ולאשר אותה, ומוסיף: "ממצאי הסקרים שהושלמו לאחר אישור התוכנית מחזקים את עמדתה המקצועית של הוותמ"ל, כי אין בממצאי סקר הסיכונים כדי להביא לשינוי בהוראותיה".
עמית סבר בדעת מיעוט, שלא ניתן לאשר את התוכנית לפני קבלת סקר הסיכונים. לדעתו, המידע שעמד בפני הוותמ"ל בנוגע לזיהום קרקעות תעש, היה לא רק חלקי אלא גם שגוי - ולכן יש להשיב את התוכנית לשולחן הוועדה, כדי שתדון בה לאחר שתקבל את סקר הסיכונים.
גם בנוגע לסמכויות הוותמ"ל התגלעו חילוקי דעות בין שופטי העליון. לדעת עמית ו-וילנר, ניתן לאשר תוכנית בוותמ"ל רק "במקום שאין הצדקה להתארכותם" של הליכי התכנון הרגילים. עמית נוטל ביטוי זה מתוך דברי ההסבר לחוק הוותמ"ל. יצוין, כי השאלה האם תוכנית אפולוניה מתאימה לוותמ"ל הייתה גם היא חלק מהנושאים שנדונו בערעור, ולכן ייתכן שיש לראות את אמירתם זו של וילנר ועמית כמחייבת, ולא כאמרת-אגב. סביר להניח, שבית המשפט העליון יידרש שוב לנושא בנוגע לתוכניות אחרות של הוותמ"ל.
לעומת זאת, אלרון סבור שיש להתייחס רק ללשון החוק עצמו ולאמות המידה הקבועות בו להעברת תוכניות לוותמ"ל, לדבריו, "עמיתי לא הרחיבו כיצד יש לפרש תנאי עמום זה ולא הסבירו באילו מקרים ניתן יהיה לומר שאין הצדקה להתארכות ההליך התכנוני. מכל מקום, כשלעצמי אני סבור כי תנאי זה עלול לפגוע ביכולת לפעול להגדלת היצע הדיור ולחתור תחת תכלית עיקרית זו של חוק הוותמ"ל - וזאת ביתר שאת בהעדר קווים מנחים לפרשנותו".
את המדינה ייצג עו"ד
יונתן ברמן, ואת מי שעתרו נגד התוכנית ייצגו עוה"ד אורלי אריאב, אלי בן-ארי,
יהושע דיאמנט, עומר דיאמנט, גל הר-ים,
אסף הראל,
אילנה בראף-שניר, אור סיון, ישראל נשבן, משה פולקביץ, יוסי וולפסון ואורית נמדר-אבני.
