מחלוקת בין שופטי בית המשפט העליון בשאלה האם להרחיב או לצמצם את השימוש בסעיף בחוק העונשין, המאפשר להטיל פחות ממאסר עולם על רוצח - בשל מצבו הנפשי. המחלוקת עלתה בפסק הדין בו דחה (יום ה', 27.6.19) העליון את ערעורו של אשר דאהן, שרצח בשנת 2011 את הרב אלעזר אבוחצירא (נכדו של הבבא סאלי), על הרשעתו ועל מאסר העולם שנגזר עליו.
דאהן היה מחסידיו של הרב אבוחצירא, ורצח אותו לאחר שהלה המליץ בפניו שלא להתגרש מאשתו. דאהן טען בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כי לא היה שפוי בעת המעשה. לחלופין ביקש להרשיע אותו רק בהריגה, או לגזור עליו עונש מופחת בשל מצבו הנפשי.
בקשה אחרונה זו הסתמכה על סעיף 300א לחוק העונשין, המאפשר להטיל פחות ממאסר עולם - עונש החובה על רצח - אם "המעשה נעשה במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש (א) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או (ב) להימנע מעשיית המעשה". כלומר: מדובר במצב ביניים שבין שפיות (בה העונש יהיה אך ורק מאסר עולם) לבין חוסר שפיות (המוביל לזיכוי ולאשפוז).
הפסיקה קבעה שלושה תנאים מצטברים (בשעת המעשה) להחלתו של סעיף זה: הנאשם לוקה בהפרעה נפשית חמורה, או בליקוי בכושרו השכלי; יכולתו של הנאשם להבין את המעשה שעשה או את הפסול שבמעשה הוגבלה במידה ניכרת, או שיכולתו להימנע מביצוע הרצח הוגבלה במידה ניכרת; וקיומו של קשר סיבתי בין שני התנאים הללו.
השופט
יוסף אלרון אומר, כי עמיתיו
ניל הנדל,
מני מזוז ו
יצחק עמית כתבו לאחרונה, כי סעיף זה מיושם בצורה מצומצמת מדי, שכן בתי המשפט מציבים משוכה גבוהה מדי בפני נאשמים הטוענים שהוא חל עליהם. אלרון אינו מסכים איתם:
"בבוא בית המשפט להכריע אם התקיימו התנאים האמורים באופן המצדיק הטלת עונש מופחת על נאשם, עליו לשוות לנגד עיניו את הערך של קדושת חיי אדם, שהופר ונרמס במעשה הרצח, ולנהוג במידה כפולה ומכופלת של זהירות בטרם ישית עונש מופחת על נאשם. לטעמי, קביעתו של עונש מופחת צריכה להישמר אפוא לאותם מצבים חריגים ביותר, תוך היצמדות לתנאים המפורשים המנויים בסעיף 300א לחוק".
לדעת אלרון, כוונתו של המחוקק שלא להרחיב את השימוש בסעיף, באה לידי ביטוי גם ברפורמה בדיני ההמתה, העומדת להיכנס לתוקפה בקרוב. במסגרת זו, נקבע עונש של 20 שנות מאסר על "המתה בנסיבות של אחריות מופחתת" - אך המבחנים נותרו זהים לאלו שקיימים כיום בסעיף 300א. מסקנתו היא, כי "על בית המשפט הדן באפשרות של ענישה מופחתת (או 'אחריות מופחתת', כלשון התיקון לחוק), מוטלת אפוא החובה לבחון היטב ובזהירות הנדרשת את התקיימותם של התנאים הללו במלואם".
השופט
ג'ורג' קרא הסכים עם אלרון, בעוד המשנה לנשיאה,
חנן מלצר, הצטרף לשופטים הסבורים שיישום הסעיף הוא צר מדי. לדעתו, "כללי הפרשנות המקובלים בפלילים מביאים אותנו לתובנה כי תחולת סעיף 300א(א) לחוק העונשין איננה צריכה להיות מוגבלת רק למקרים ולנסיבות חריגים ביותר, וככל שמתקיימים באדם תנאי הסעיף - הוא יכול לבוא בשעריו".
לדברי מלצר, אילו היה רוצה המחוקק להחיל את הענישה המופחתת רק על מקרים החורגים במעט מאי-שפיות - הוא היה עושה זאת במפורש, כפי שעשה בהמשך החוק. גם תכלית החוק תומכת לדעתו בפרשנות מרחיבה, שכן מטרתו היא "לאפשר לבית המשפט להפחית מעונשו של המורשע ברצח בנסיבות המצדיקות זאת, מבלי להפחית מהאחריות הפלילית של המורשע ברצח". מלצר מדגיש, כי אין הוא חולק על אלרון לגבי עקרון קדושת החיים, אלא רק בשאלת העונש הראוי במקרים של הפרעה נפשית.
העליון החליט פה אחד לדחות את ערעורו של דאהן על הרשעתו, ולאמץ את מסקנת המחוזי ולפיה הוא היה שפוי בעת המעשה. עוד הוחלט, בדעותיהם של אלרון וקרא, לדחות את הערעור על עונש מאסר העולם שהוטל עליו. את דאהן ייצגו עוה"ד נתי לגאמי ורות לוין, ואת המדינה - עוה"ד
יעל שרף ואליזבת ברנר-אברהם.
