סודם של ממצאים ארכיאולוגיים מסתוריים מפורטו-ריקו, שבעבר אף נטען שנוצרו על-ידי בני עשרת השבטים האבודים, התקדם צעד נוסף לעבר פיצוח בזכות בדיקות מעמיקות שנעשו במעבדתה של ד"ר איריס גרומן ירוסלבסקי מאוניברסיטת חיפה. לא רק שהבדיקות חיזקו את התיאוריה שטוענת שחפצי האמנות אינן זיוף מודרני, אלא שהן אף גילו סימנים המעידים על כך שייתכן שחלק מהחפצים כוסו בזהב.
"אין ספק שמדובר באחד הסיפורים המוזרים והמרתקים שיצא לי לקחת חלק בהם. מדובר בחפצי אמנות המסותתים באבן שאין אף ממצא דומה להם שהתגלה עד כה באזור זה של אמריקה, מה שגרם לחוקרים רבים לחשוב שהם מזויפים, אלא שהבדיקות המקרוסקופיות שביצענו מעידים ללא צל של ספק שמדובר באבנים שסותתו לפני כמה מאות שנים", אמרה ד"ר גורמן ירוסלבסקי.
סיפור לקוח מהסרט של אינדיאנה ג'ונס סיפורם של חפצי האמנות, "הספרייה של אגויבנה" (Library of Agüeybaná), נראה כאילו לקוח מסרט של אינדיאנה ג'ונס. במהלך המאה ה-19, נזיר פורטו ריקני בשם חוזה מריה נזריו (José María Nazario ) הציג אוצר של כ-800 פסלוני אבן מסותתים, חלקם בדמות ברורה של אדם וחלקם נראים כחפצי אמנות ופולחן, כשעל רבים מהם חרוטים סימנים שלא יכולים להראות כמו שום דבר מלבד כתב יתדות. הבעיה: עד אז ומאז לא נמצאו באזור זה של אמריקה פסלונים או חפצי אמנות אחרים דומים ולא נמצאו כלל עדויות לכתב כלשהו בתרבויות הפרה קולמביאניות אחרות של האזור. הסימנים גם לא דמו בשום צורה לכתב של האצטקים או המאיה.
הסיפור שהנזיר סיפר היה מופלא לא פחות: אישה זקנה וגוססת, נצר למשפחה של ילידי המקום, הזמינה אותו לבקתה שבהרים ושם על ערש דווי היא סיפרה לו על האוצר שמשפחתה שומרת מזה מאות שנים, האוצר של בני המקום הקדומים, ואף העניקה לו הסבר מפורט כיצד להגיע למקום בו קבור האוצר. לאחר שהלך בעקבות הסבריה עמוק אל תוך ההרים, הוא הגיע לבור שכוסה על-ידי אבן גולל - בדיוק כפי שהאישה אמרה - וכשהרים את האבן גילה את מאות הפסלונים. בהתחשב בכך שהיה איש דת, ההסבר שלו לממצא המופלא היה שמדובר בחפצי אמנות שנוצרו על-ידי בני עשרת השבטים העבריים האבודים, שהגיעו לפורטו ריקו במסע שעבר דרך סיביר.
חוקרים שונים לאורך התקופות העלו סברות שונות לגבי האבנים והחריטות: חלק טענו שלפחות חלק מהפסלונים אותנטיים - ואחרים זויפו על-ידי המקומיים במאה ה-19 כשראו את העניין הגדול שיצרו הפסלונים האמתיים - וחלק טענו שכל הפסלונים מזויפים ויוצרו ככל הנראה על-ידי הנזיר נזריו או על-ידי אחרים. גם לגבי חריטות הכתב לא הייתה הסכמה, כשהיו מומחים שטענו שמדובר בכתב שמזכיר כתב שומרי, אחרים טענו שהכתב מזכיר כתב פיניקי ועוד הצעות.
לאור העובדה שלא ניתן למצוא ממצא דומה וקשה היה לאמת או להפריך את האותנטיות של הפסלונים, איבדו החוקרים עם השנים עניין בממצא הכה ייחודי. עד לשנת 2001 שבו תלמיד מחקר בשם רנייאל רודריגז (Reniel Rodríguez Ramos), כיום פרופסור באוניברסיטת פורטוריקו, ראה את האבנים ונשבה בקסמם. פרופ' רודריגז סיים את הדוקטורט שלו בתרבויות פרה-קולמביאניות וחזר לחקור את האבנים.
כל הדרך לחיפה בשביל לגלות את האמת אחרי חיפוש מדוקדק הוא הגיע למעבדה לחקר סימני שימוש של ד"ר גרומן ירוסלבסקי באוניברסיטת חיפה. ייחודה של המעבדה שהיא מתמחה בבדיקות מיקרוסקופיות שמעידות כיצד נוצרו חפצים שונים, באיזה כלים השתמשו, האם מדובר בטכניקות עתיקות, בכלים עתיקים וכד'. הבדיקות המקרוסקופיות שערכה ד"ר גרומן ירוסלבסקי העידו בצורה חד-משמעית שמדובר בפסלונים שסותתו בעת העתיקה.
לאור הממצאים החדשים שקיבל מאוניברסיטת חיפה, ממשיך כעת פרופ' רודריגז במסע שלו להבנת החפצים, כשהכתובת הבאה שלו הוא מומחה בעל שם לכתב קדום באמריקה הפרה-קולומביאנית. הדרך לפענוח מלא עוד רחוקה, אבל עם כל צעד שהוא מתקדם המסקנה מתחדדת: תרבות פרה-קולומביאנית קדומה ולא ידועה שממתינה להיחשף.
