שער השקל מצוי 17% מתחת לכוח הקנייה האמיתי שלו ביחס לדולר. זהו אחד הפערים הנמוכים בעולם, דבר המלמד על יציבותו הצפויה של השקל.
כך עולה ממדד הביג-מק שמפרסם (יום ו', 12.7.19) כתב העת היוקרתי אקונומיסט.
מדד הביג-מק הומצא בשנת 1986 בידי פם וודול, איש האקונומיסט. מטרתו היא לקבוע האם מטבעות מצויים ב"רמה הנכונה" שלהם. המדד מבוסס על תפיסת שוויון כוח הקנייה (PPP), לפיה הדולר צריך לקנות כמות שווה של מוצר כלשהו בכל המדינות. לדעת התומכים בתפיסה זו, בטווח הארוך צריכים המטבעות לנוע לכיוון שער החליפין שמשווה את מחירו של אותו מוצר בין המדינות השונות.
וודול בחר בביג-מק של מקדונלד'ס כנקודת ההשוואה, משום שמדובר במוצר זהה הנמכר ברוב מדינות העולם. מאחר שהרכיבים והמוצר הסופי זהים, ההבדלים במחירו ביחס לדולר משקפים את כוח הקנייה האמיתי של המטבע המקומי. ככל שהפער בין המטבע המקומי לבין הדולר קטן יותר, התנודות בשערו של המטבע המקומי צפויות להיות מתונות יותר. המטבע המקומי יכול להיות בהערכת יתר (ואז צפוי בו פיחות) או בהערכת חסר (ואז צפוי בו תיסוף). בדיקות שנערכו לאורך השנים העלו, כי מדד הביג-מק מצליח לנבא בצורה מדויקת למדע את תנודות שערי המטבע.
המדד הנוכחי מעלה, כי הדולר "חלש מדי" ביחס לרוב המכריע של המטבעות שנבדקו - דהיינו, ברוב מדינות העולם שערו צפוי לעלות (בטווח הארוך) ביחס לשער הנוכחי. הדבר נובע מחוזקה של הכלכלה האמריקנית, הממשיכה לצמוח בקצב של קרוב ל-4% לשנה לצד האבטלה הנמוכה ביותר מזה 50 שנה. המדינה היחידה בה הדולר מצוי בהערכת יתר היא שווייץ, שם שערו מול הפרנק גבוה ב-14% מזה שאמור להיות לפי מדד הביג-מק. בישראל, כאמור, הפער הוא 17% לטובת השקל - כך שבאופן תיאורטי אמור שער הדולר להגיע ל-4.15 שקלים, לעומת 3.55 שקלים כיום.
הפער הנמוך ביותר לרעת הדולר מצוי בשבדיה - 6.2%; אחריה מדורגות קנדה (10.2%), נורבגיה (15.4%) וישראל. הפער הגבוה ביותר לרעת הדולר - דהיינו, הצפי לפיחות החד ביותר, נרשם בהונג-קונג: 54.3%. פערים של 50% ומעלה מצויים בארגנטינה, פולין, וייטנאם, הפיליפינים, הודו ומקסיקו. מול גוש האירו הפער הוא 20.3%, ומול בריטניה - 28.5%.
