עיריית ירושלים חויבה בהוצאות בסכום כולל של 204,000 שקל בגין תביעת ארנונה בסך 260,000 שקל שהגישה נגד תחנת דלק של חברת דור-אלון - 80% מסכום התביעה. לאחר שהתביעה נדחתה בבית משפט השלום בעיר, סופגת העירייה (יום א', 14.7.19) ביקורת קשה מבית המשפט המחוזי, שהביא אותה לידי ביטוי בפסיקת הוצאות גבוהות במיוחד.
תחנת הדלק נמצאת בסמוך לקיבוץ רמת רחל, בתחומה של המועצה האיזורית מטה יהודה. בשנת 2007 טענה העירייה לראשונה, כי התחנה מצויה בתחום המוניציפלי שלה, וזאת לדבריה בעקבות פענוח מודרני של מפת הגבולות הישנה, בה שורטט הקו המפריד בין הרשויות בטוש עבה המגיע במציאות ל-80-50 מטר. העירייה הסתמכה על פענוחו של מנחם ארסלן, מנהל האגף למידה גאוגרפי וטכנולוגיית מידע במינהל התכנון שבמשרד הפנים, ודרשה מן התחנה ארנונה בסך 260,000 שקל בגין שנת 2006.
בית משפט השלום (השופטת
אנה שניידר) דחה את התביעה, וסגן נשיא המחוזי,
משה דרורי, דחה את הערעור. הוא תוהה, האם לפנינו "שידור חוזר" של המחלוקות בין ישראל לירדן על הקו הירוק שחילק את העיר בשנים 1967-1948 ואשר נבעו גם הן מכך שהוא שורטט בטוש עבה - וכך נוצר שטח ההפקר המסוכן והלעיתים קטלני בין מזרח ירושלים למערבה.
לגופם של דברים, דוחה דרורי לחלוטין את עמדת העירייה תוך ביקורת קשה עליה. לדבריו, הוכח שתחנת הדלק הוצבה במכוון בשטח מטה יהודה, משיקולי ארנונה. התוכנית אושרה בידי הוועדה המחוזית ב-1998 והתחנה הוקמה כחוק, תוך שהעירייה אינה עושה דבר. העירייה נהגה בחוסר תום לב כאשר הגישה את התביעה ללא כל בסיס מוקדם, הוא קובע. יזמי התחנה היו רשאים לפרש את המפה בהתאם לצורתה המקורית, וממצאים חדישים אינם יכולים לשנות רטרואקטיבית את המצב בשטח לפיו פעלו.
עוד אומר דרורי, כי העירייה אינה יכולה להסתמך על ארסלן, שאינו מודד מוסמך ואשר לאורך השנים הביע עמדות סותרות בשאלה שבמחלוקת. יתרה מזו: בסיור שערכו דרורי והצדדים בשטח, לא ידע ארסלן לומר היכן עובר הגבול ובתחומה של איזו רשות הם שותים קפה. הוא גם מציין, כי העירייה מעולם לא סיפקה לתחנה שירותים מוניציפליים, וכי היא לא השיבה לשאלתו כיצד ייתכן לומר לפלוני שעליו לשלם ארנונה לרשות שונה מזו שסיפקה לו את השירותים.
דרורי מוסיף, כי גם אם עיריית ירושלים סברה שיש לשנות את המצב - היה עליה לפעול מול מועצת מטה יהודה, ולא להגיש תביעה נגד התחנה. "כאשר ניצבים בפני שופט שני צדדים: אחד תם לב בצורה ברורה, שפעל על-פי הדין, ותכנן צעדיו על-פי תוכניות בניין ערים והיתרי בנייה כדין, ומולו - גוף עירוני שלפתע מגיח מן העלטה ובשם קדמה טכנולוגית טוען שהשטח שעליו מוקמת תחנת הדלק הוא שלו, הדין ייטה לטובת תם הלב", הוא מדגיש. "חבל שהעירייה, במקום לקבל בהכנעה פסק דין צודק של בית משפט השלום, נכנסה לאמביציה ונקטה הליכי ערעור בפני".
בית משפט השלום חייב את העירייה בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל לתחנה ו-24,000 שקל לצדדי ג' - הוועדה המקומית מטה יהודה, הוועדה המחוזית ירושלים ומועצת מטה יהודה. דרורי אומר, כי בשל מורת רוחו מהתנהלותה של העירייה, הוא מוסיף 100,000 שקל לטובת התחנה ועוד 10,000 שקל לכל אחד משלושת צדדי ג'. את העירייה ייצג עו"ד ניר גדעוני ואת התחנה - עו"ד
הנריק רוסטוביץ.
