אפשטיין קיבל הקלות ניכרות בעת מאסרו

ג'פרי אפשטיין נהנה מתנאי מאסר חריגים ונוחים במיוחד, לאחר שהודה והורשע בשלהי 2007 בשידול לזנות של עשרות נשים וקטינות - חושף (שבת, 20.7.19) וושינגטון פוסט. עד כה היה ידוע, כי אפשטיין שהה בכלא במחוז פאלם ביץ' רק בלילות ובסופי שבוע ב-13 חודשי מאסרו (אותם ריצה בפועל מתוך 18 חודשי המאסר שנגזרו עליו), וכי בשעות היום הורשה לעבוד במשרד סמוך של ארגון צדקה שהקים. הפוסט מצביע כעת על הקלות חריגות נוספות ומשמעותיות שקיבל אפשטיין. כך למשל, באוגוסט 2008 נקבע שדלת תאו לא תהיה נעולה; לא ברור כמה זמן נמשכה הקלה זו, אשר הוסברה בכך שהוא מתקשה להתרגל לשגרת הכלא. הגילויים העיקריים של הפוסט נוגעים לשעות בהן שהה אפשטיין מחוץ לכלא. אנשי משרד השריף, אשר ליוו אותו למשרד בו עבד, הרשו לו לפחות תשע פעמים להיכנס לביתו בפאלם ביץ' - שהיה זירת הפשע של העבירות בהן הודה - ולפחות פעם אחת הוא נותר ללא כל השגחה במשך ארבע שעות. ריק ברדשואו, שהיה ונותר השריף המחוזי, הודיע בסוף השבוע על חקירה פנימית לבחינת אירועים אלו. הסדר הטיעון עם אפשטיין כלל מלכתחילה הקלה מיוחדת: הוא ריצה את עונשו בכלא מחוזי במקום בכלא מדינתי. בהתחשב בעושרו ובמעמדו של אפשטיין בפאלם ביץ', הייתה לכך משמעות - כפי שניתן להיווכח מן ההקלות הנוספות שניתנו לו. הוא הוחזק בכלא סטוקדייל, שרמת האבטחה בו היא הנמוכה ביותר, ולבקשת פרקליטיו - באגף לאסירים בהפרדה. האפשרות להשתתף בתוכנית תעסוקת האסירים הייתה הטבה מיוחדת, שניתנה לאפשטיין בהנחיית משרד השריף. בדרך כלל אין פיקוח על אסירים אלו כאשר הם עובדים מחוץ לכלא; אפשטיין שילם 128,136 דולר תמורת הליווי של אנשי השריף. בסך-הכל הועסקו 92 מעובדי משרד השריף בליוויו של אפשטיין, והם קיבלו תשלום תמורת שעות נוספות בסך 64-42 דולר. מובן, שכאשר לאנשי הליווי ידוע שאפשטיין הוא המשלם את שכרם - יש להם אינטרס ברור לרצותו ולהבטיח שהוא ימשיך לצאת למשרדו. אחד מאנשי הליווי כתב, שהמשימה שהוטלה עליהם לא הייתה למנוע מאפשטיין לברוח, אלא "להבטיח את בטחונו". המלווים נדרשו ללבוש חליפות ולברך את אפשטיין לשלום כאשר באו ללוותו. ב-464 דוחות הליווי הוא מכונה לרוב "הלקוח" או "מר אפשטיין" - וכמעט לעולם לא "האסיר אפשטיין". הוא נסע למשרד לא עם אנשי הליווי, אלא עם נהגו האישי - שומר ראש רוסי בשם איגור זיונייב. הארגון בו עבד אפשטיין נרשם בידי פרקליטו זמן קצר לפני שאפשטיין החל לרצות את עונשו, ופורק זמן קצר לאחר שסיים אותו. לא נמצאו כל דיווחים שלו לרשות המיסים האמריקנית, כפי שעושים מלכ"רים המבקשים ליהנות מהקלות מס. נראה, שהיה זה ארגון קש שכל מטרתו הייתה להעניק לאפשטיין - עבריין מין מורשע ומי שנרשם ככזה במסגרת ההסדר עימו - עילה לבלות חלק ניכר מזמנו מחוץ לכותלי הכלא. עוזרת התובע הפדרלי, מארי וילפאנה, הפנתה את תשומת ליבו של משרד השריף לעובדות אלו, אך דבר לא השתנה. המלווים דיווחו, כי הם ישבו בחלק הקדמי של משרדי הארגון, בעוד אפשטיין קיבל את אורחיו (כהגדרתם) במשרדו שלו. יומן המבקרים, השייך לשלטונות המחוז, הוחזק בידי מזכירתו של אפשטיין בכספת במשרדו. הדוח הושמד מאוחר יותר, כחלק מהנוהל של משרד השריף, וכך לא ניתן לדעת כיום מי ביקרו את אפשטיין - ללא כל השגחה - בעת שהיה אסיר. חלק מדוחות אנשי הליווי מעלים, כי מדי פעם הם מילאו הוראות שקיבלו מאפשטיין. נהגו של אפשטיין לקח אותו עשרות פעמים לפגישות מחוץ למשרדים, כאשר איש ליווי נוסע אחריהם או ממתין להם במקום הפגישה - וכך שוב אפשטיין נותר שעות רבות ללא השגחה ממשית. בראד אדוארדס, המייצג כמה מקורבנותיו של אפשטיין, טען בשבוע שעבר, כי הלה "התנהג בצורה בלתי ראויה מבחינה מינית" בתקופת מאסרו. "הוא היה במשרד רוב היום ונשים ביקרו אותו. הן סברו שמטרת הפגישות איננה מינית, אך כאשר הגיעו לשם - הוא תימרן את המצב למשהו מיני". אדוארדס לא טען, כי אפשטיין ביצע עבירות מין באותה עת. סגן השריף המחוזי, מייק גאוגר, אמר לפני שלושה חודשים, כי עושרו ומעמדו של אפשטיין הצריכו "זהירות מיוחדת". הוא תיאר אותו כאסיר לדוגמה, והכחיש את הטענות לפיהן ניתנו לו זכויות מיוחדות בשל עושרו וקשריו עם בעלי שררה כמו דונלד טראמפ, ביל קלינטון והנסיך אנדרו.