"בהעדר תשתית עובדתית, היצוקה מנתוני האמת של שוק הנדל"ן, מוטב לו, לשמאי, להודות בפה מלא בהעדר אפשרות לקבוע שומה שעליה ניתן לסמוך מאשר לפתח השערות ותאוריות מחוץ לעולמן של העובדות". כך אומר (יום ג', 23.7.19) שופט בית המשפט העליון,
אלכס שטיין, בהחלטה יוצאת דופן לפסול שלוש חוות דעת שמאיות מנוגדות - אחת מטעם מומחית בית המשפט ושתיים מטעם המדינה.
בעלי קרקעות בכפר משהד ובנצרת עילית ערערו לבית המשפט המחוזי בנצרת על פיצויי ההפקעה שנקבעו להם. הם ביקשו לקבל, בנוסף לפיצוי הבסיסי עליו הסכימה המדינה, את הפיצוי המשלים בדמות דמי חכירה בגין התקופה שבין ההפקעה לבין התשלום בפועל. המחלוקת הייתה כיצד יש לחשב דמי חכירה אלו.
השופטת המחוזית
עירית הוד מינתה את השמאית אילת אלזנר כמומחית מטעם בית המשפט. היא קבעה, כי החישוב צריך להיות על-פי נוסחה פיננסית של חישוב תשואה ממקרקעין. השמאים מטעם המדינה - ראמי גרזוזי ואהרון ויסבלום - קבעו שיש לחשב את דמי החכירה לפי עסקות בפועל שנעשו בקרקעות דומות. הוד קיבלה את חוות דעתה של אלזנר ופסקה פיצוי של 2.8 מיליון שקל בתיק כפר משהד ושל 10 מיליון שקל בתיק נצרת עילית, לצד חיובה של המדינה בהוצאות בסכומים ניכרים.
שטיין קיבל את ערעורה של המדינה, אך במקום לאמץ את חוות הדעת של השמאים מטעמה - הורה להחזיר את התיק למחוזי, משום שכאמור הוא פסל את שלוש חוות הדעת. על חוות דעתה של אלזנר אומר שטיין, כי היא מבוססת על שיטת חישוב הסותרת את הוראות החוק ועל פרשנות שגויה של פסק דין קודם. היא גם מציגה מודל פיננסי במקום לעסוק בדמי חכירה, וכך מזכה את הבעלים בפיצויים גבוהים בהרבה מהמגיע להם. אלזנר ערבבה מנגנונים משני מסלולי פיצוי שונים, היא סטתה משורת הדין והוד טעתה כאשר הסתמכה עליה.
שטיין מסכים עם הוד, שאין לקבל את חוות הדעת של גרזורי ו-ויסבלום. הם התבססו על תשתית עובדתית דלה מדי ולא הציגו בפני הוד נתונים על דמי חכירה שגובה רשות מקרקעי ישראל בקרקעות דומות לאלו שהופקעו. לאור זאת, כאמור, הוחזר התיק למחוזי בנצרת.
השופטים
ג'ורג' קרא ואלכס שטיין הסכימו עם מסקנתו של שטיין, והוסיפו הערות על צורת חישוב הפיצוי לפי דמי החכירה. בעלי הקרקעות חויבו בתשלום הוצאות של 30,000 שקל בכל תיק. את רמ"י ייצג עו"ד אפי יגל, ואת הבעלים - עוה"ד עותמאן הריש, אילן יחזקאלי ואמיל נחאס.
