היהלומן לשעבר ויזם הנדל"ן כיום, ערן פולק, פברק שוד יהלומים בשווי 10 מיליון דולר בהונג-קונג בפברואר 2010. כך קובע (יום א', 28.7.19) שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל, האומר במפורש: השוד כלל לא התרחש.
קביעה זו של הנדל באה לאחר שבית המשפט המחוזי מרכז (השופט
יחזקאל קינר) הטיל ספק בדבר קיומו של השוד, וקבע שתביעת הביטוח שהגיש פולק לאחר מכן הייתה תרמיתית. הנדל אומר, כי פסק דינו של קינר מכיל סתירה פנימית: מאחר שקבע שהתביעה הייתה נגועה בתרמית ולא האמין לגרסתו של פולק, היה מקום לקבוע שסיפור השוד כולו היה שקרי.
פולק טען, כי שני אפריקנים - שהוצגו כנציגיו של מי שאמור היה לרכוש ממנו מאות יהלומים - שדדו ממנו יהלומים בשווי של 10 מיליון דולר ו-300,000 דולר במזומן. מזכירתו מצאה אותו במשרדי החברה שבבעלותו, כאשר הוא עירום על רצפת המשרד, ידיו ורגליו כפותות, וראשו וצווארו חבולים. חברות הביטוח אליאנץ, מנורה וגרלינג סירבו לפצות את פולק, לאחר שהגיעו למסקנה שמדובר בתביעת תרמית. קינר דחה את תביעתו וחייב אותו בתשלום הוצאות בסך 750,000 שקל.
הנדל דחה את ערעורו של פולק, קיבל את ערעורן של חברות הביטוח (שביקשו לקבוע שהשוד כלל לא התרחש), וכאמור מסקנותיו חמורות עוד יותר מאלו של קינר. לדבריו, זהו מקרה יוצא דופן בו יש להתערב בממצאים העובדתיים של המחוזי, שכן קביעותיו של קינר אינן עולות בקנה אחד עם התיאורים שלו עצמו. הנדל מונה את הספקות שעלו כבר במחוזי: הוא הכניס מרצונו את האפריקנים למשרד, הוא לא בירר מראש מיהם הקונה ונציגיו, משרדי החברה בהונג-קונג היו ריקים ובלתי מאובטחים, אף עד לא ראה את היהלומים במשרד וספק רב אם היה לו קונה כאשר יצא מישראל להונג-קונג.
הנדל מצביע על ספקות נוספים: אחת הכספות נמצאה נעולה, כאשר שודדים מן הסתם יסתלקו במהירות; גם לגרסתו של פולק, הוא הגיע ללחצן המצוקה - מטרים אחדים ממנו - רק לאחר שעה וחצי; העדויות על מצבו לאחר השוד, גם אם הן מהימנות, אינן מלמדות שהתרחש שוד ואינן יכולות לגבור על חוסר המהימנות של פולק.
לסיכום קובע הנדל: "בית משפט קמא נקט זהירות רבה מדי. לאור השורה הארוכה של קביעות עובדתיות הסותרות את גרסתו של פולק, ובהעדר ראיות אחרות התומכות בגרסתו, כפי שפורט בהרחבה לעיל ונקבע על-ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו, המכלול, על היש ועל האין שבו, מוביל למסקנה שהשוד לא אירע. ודוקו, מסקנה זו אינה התערבות בממצאים העובדתיים הפרטניים אלא בנויה עליהם. פסק דינו של בית המשפט ביחס לתשובתו לשאלה האם התרחש שוד, אינה מנומקת כנדרש ואינה משכנעת".
לדברי הנדל, טעותו של קינר נובעת מכך שבמקום לנתח תחילה את השאלה האם התרחש שוד, הוא עוסק בשאלה המשפטית של מרמה בתביעת ביטוח. מסקנתו של קינר בנוגע לתרמית, מדגיש הנדל, הייתה צריכה להוביל אותו לבדוק היטב את סיפור השוד. "שוד הוא במהותו אירוע מפתיע אשר הנשדד לא מצפה לו, לא מייחל לו ולא מתכנן אותו. הקביעה כי פעולות עובר לשוד מצביעות על תכנון מוקדם, דהיינו על תכנון להגיש תביעת מרמה לקבלת תגמולים מחברות הביטוח עבור יהלומים שנשדדו רק למראית עין, אינה עומדת על פני הדברים לצד קביעה פוזיטיבית כי שוד אכן אירע".
הנדל לא חייב את פולק בהוצאות בשל הסכום הגבוה בו חויב במחוזי. השופטים
מני מזוז ו
ענת ברון הסכימו עם הנדל. את פולק ייצגו עוה"ד
עמית מור, אלעד לוי, בעז בן-צור ו
דקלה סירקיס, ואת חברות הביטוח - עוה"ד פגי שרון, שרון שפר וקארין בר-אל.
