שני ליקויים חמורים בחקירתו במשטרה של נער אתיופי בן 15 הביאו לזיכויו מאשמת תקיפתו של חברו ללימודים: העדר הורה בחקירה ומניעת זכות ההיוועצות בעורך דין.
בפרוטוקול חקירתו של הנער במשטרה נאמר, כי הוא סירב שהוריו ינכחו בחקירה - למרות שהם יודעים שהוא בתחנה - ולא נימק את סירובו. שופטת בית המשפט לנוער בנצרת, טל ויסמן בן-שחר, קובעת (14.7.19), כי לא ניתן להסתפק ברישום לקוני שכזה, וחובתו של החוקר הייתה לברר מדוע הנער מסרב לנוכחות הוריו. החוק מחייב לוודא שמדובר ב"נימוק סביר", ולא ניתן לקבל את הרישום הטכני בטופס ולפיו החקירה נערכה ללא נוכחות הורים בשל "פגיעה בטובת החקירה או בטובת הקטין".
ויסמן בן-שחר אומרת: "הטופס מולא כלאחר יד, באופן אוטומטי, מבלי לתת את הדעת על משמעות הנוכחות בעבור הנער, כמו גם על משמעות הוויתור עליה. בנסיבות אלה חייב היה השוטר לשאול ולברר את הסיבה לסירוב, להציע לקטין אפשרות כי מבוגר קרוב אחר ילווה אותו, ולהפעיל שיקול דעתו אם לאפשר את חקירת הקטין, ללא נוכחות אדם קרוב מטעמו. משלא עשה כן - פגע בזכותו של הקטין לנוכחות הורה בחקירתו, ובכך קופחה זכותו להליך הוגן".
עוד נקבע, כי השוטר פעל שלא כהלכה כאשר הודיע לנער שהוא זכאי להיוועץ בסניגור - זכות עליה ויתר החשוד - ולא הדגיש שיש לו זכות לסניגור ציבורי. "בנסיבות אלה, עת עסקינן בקטין בן 15, חסר אמצעים, הנמצא בתחנת המשטרה ללא הוריו או "מבוגר אחראי" אחר, אקבע כי הוויתור שנתן, לכאורה, על זכותו להיוועץ בעורך דין, אינו ויתור מודע, שלא לאמר - לאו ויתור הוא. מובן וברור כי לקטין שבפני לא הייתה כל אפשרות להעמיד לעצמו ייצוג משפטי ולשאת במימונו, ומשלא הוצגה בפניו האפשרות לקבל יעוץ ללא תשלום, נחסמה בפניו ונמנעה ממנו, באופן פרקטי, זכות ההיוועצות", קובעת ויסמן בן-שחר.
בשולי הדברים מעירה ויסמן בן-שחר, כי אומנם אין לקבל את טענת ההגנה לפיה מדובר היה בזוטי דברים, אך "טוב היה עושה מנהל בית הספר, לו נקט באמצעים העומדים לרשותו לטיפול במעשה האלימות, ולמתן תגובה הולמת לאחראים לו, זאת חלף פנייה למשטרה והעברת הטיפול לרשויות האכיפה".
היא גם דוחה את טענת הסניגוריה הציבורית, כאילו מדובר באפליה משום שמדובר ביוצא אתיופיה: "אבחר לפנות לסניגוריה ואבקש לפעול להרגעת הרוחות, לבחינת ההתייחסות באופן ענייני, ואציע להימנע מטענות סרק אשר יש בהן כדי להנציח את התסכול והפגיעה. הנאשם הנוסף בתיק זה, אף הוא יוצא העדה האתיופית, שולב בהליך חלופי, זאת לאור נתוניו שאפשרו זאת, ובעובדה זו יש כדי לסתור את טענת הסניגוריה לפיה אך בשל מוצאו, לא הופנה הנער שבפני להליך מתאים. כמו-כן, ולמרבה הצער, נתקלים בתי המשפט, פעם אחר פעם, בהפרת זכויותיהם של קטינים, במהלך חקירתם, ואין כל בסיס לטענה כי דווקא בני העדה האתיופית סובלים מקיפוח ופגיעה כמתואר".
