הטיפול הרפואי לא יותאם לאמונה הדתית

לרופא אסור למסור למטופלו מידע דתי ואין הוא צריך להתאים את הטיפול לאמונתו הדתית של המטופל, אלא אם כן האחרון מבקש זאת במפורש. כך קובעת (יום ג', 6.8.19) שופטת בית המשפט העליון, יעל וילנר. זהו פסק דין ראשון של העליון בנושא זה, והוא מאמץ את הקו שננקט בפסיקת בתי המשפט המחוזיים. וילנר אומרת, כי החוק מחייב במפורש את הרופא למסור למטופל מידע רפואי - ותו לא. גם ההיגיון תומך בכך: לרופא יש יתרון על המטופל בנושאי רפואה, אך לא בנושאי דת; והמטופל הסביר - שהוא קנה המידה להיקפה של חובת הגילוי - מצפה לקבל מרופאו מידע רפואי ולא מידע דתי. עוד אומרת וילנר, כי מאותן סיבות אין לחייב את הרופא למסור מידע המתאים לאמונתו של המטופל. הרחבה כזאת של חובת הגילוי "תחייב השקעת מאמץ, מחשבה וזמן מרובים, ולכן תייקר עד מאוד את עלויותיה של חובת הגילוי - עלויות אשר תוטלנה לבסוף על כלל הנזקקים לטיפול רפואי". היא גם עלולה להביא להרתעת-יתר של הרופאים - שאף היא תפגע במטופלים. הרופא אינו יכול להסתמך על חזותו של המטופל כדי לדעת מהי אמונתו, ממשיכה וילנר, משום שהחזות עלולה להטעות ולהוביל להנחות מוקדמות הסותרות את רצונו של המטופל. לכן, יהיה עליו לשאול אותו על כך - דבר המהווה פגיעה בפרטיותו, בחופש הדת ובחופש מדת. יתרה מזאת: בכל דת יש זרמים רבים, ורופא אינו יכול לדעת מהי עמדתו של כל מטופל. לדעת וילנר, חובתו של הרופא תהיה אך ורק כאשר המטופל מבקש במפורש לקבל מידע המותאם למאפייניו הדתיים, כפי שיציג אותם בפניו. "זאת, מאחר שכאשר מפנה המטופל בקשה יזומה כאמור לרופאו, משנה בקשתו את מערכת היחסים הסטנדרטית שבין הרופא למטופל, ויוצרת רף גילוי שונה, המבוסס על ציפיית המטופל לקבל מהרופא מידע רפואי מותאם על-פי בקשתו. במקרה כזה, מוטלת על הרופא החובה לגלות, במענה לשאלות המטופל, את כל המידע האינדיווידואלי הרלוונטי עבורו, בהתאם לבקשתו - והכל בראי מבחן הסבירות ויתר מבחניה של עוולת הרשלנות". השופט ניל הנדל מוסיף, כי לדעתו "ייתכן שיהיו מצבים שבהם, טוב יהיה אם הרופא ימסור למטופליו מידע דתי שברשותו, הגם אם בעקיפין, וכל זאת מבלי לקבוע חובה שיעשה כן". כך למשל, אם מטופלת הרה מבהירה לרופא שהיא מוסלמית אדוקה, וידוע לו שההלכה המוסלמית אוסרת על הפלה אחרי החודש הרביעי - עליו לשלוח אותו לבדיקות מוקדמות יותר. וילנר דוחה עמדה זו: "לא זו בלבד שגילוי מידע דתי אינו מחובתו של הרופא, בכובעו כרופא, אלא שגילוי מידע מעין זה מצוי לחלוטין מחוץ לתחומי תפקידו ומומחיותו, וראוי להימנע מכך". השופט דוד מינץ הסכים עם וילנר: "על הרופא המטפל להדיר את רגליו לגמרי ממתן "מידע דתי" או מידע רפואי המותאם למאפייניו הדתיים של המטופל שלא לבקשתו. הטעם לכך נעוץ, ולוּ בלבד, בחוסר הידע של הרופא באותם מאפיינים דתיים, החורגים באופן מובהק ממומחיותו המקצועית הרפואית. הדבר נכון אף אם הרופא רכש בהיקף זה או אחר ידע דתי-הלכתי נרחב כתוצאה מהניסיון הטיפולי שלו במשך הזמן". ביהמ"ש העליון דחה פה אחד את ערעורה של אישה מוסלמית על דחיית תביעתה נגד רופאים בשירותי בריאות כללית, אשר לטענתה היו צריכים להציע לה לבצע בדיקות מוקדמות בעת ההריון. מאחר שהבדיקות בוצעו רק בשלב מתקדם יותר ואז התגלה שהתינוקת סובלת מתסמונת דאון, היא נמנעה מהפלה בשל ההלכה המוסלמית. העליון קובע, כי הרופאים לא היו צריכים למסור לה מידע דתי או להתאים את הטיפול לאמונתה. את האישה ייצג עו"ד רון וורמברנד, ואת הכללית - עוה"ד דורון איצקוביץ ושרון הורביץ-שיק.