בג"ץ דחה (יום ד', 7.8.19) שתי עתירות נגד תשלומי ההורים הנגבים במערכת החינוך. השופט
יצחק עמית קבע, כי למנכ"ל משרד החינוך יש סמכות להוציא חוזרים המסדירים תשלומים אלו, הם עומדים במבחן הסבירות ואינם פוגעים בשוויון בחינוך.
העתירות - שהוגשו בשנים 2014 ו-2015 - ביקשו לבטל שני חוזרים: האחד המסדיר את התשלום תמורת "תוכנית לימודים נוספת" (תל"ן) והאחר העוסק בתשלום תמורת שירותי מיחשוב. העותרים גם תקפו את פרטיו של החוזר הראשון, שעיקרו תשלום תמורת שעות נוספות - במיוחד ללימודי חמש יחידות לבגרות וללימודי קודש בבתי הספר הדתיים. התשלומים בהם מדובר מסתכמים באלפי שקלים בשנה.
במישור העקרוני אומר עמית, כי מי שטוען לפגיעה בשוויון - עליו להוכיח את קיומה; בנטל זה לא עמדו העותרים. הוא מעיר, כי הגישה השלטת כיום היא "השוואה כלפי מעלה" - שאיפה להעלות את רמת כל התלמידים - ולא "השוואה כלפי מטה", בה דוגלים העותרים, ואשר לפיה יש ליישר קו עם שירותי החינוך שיכולה המדינה להעניק רק מתקציבה. לכן, אומר עמית, אין צורך לדון בשאלות חוקתיות הנובעות מחוזרי המנכ"ל, אלא רק בהיבטים המינהליים שלהם.
ראוי שתהיה חקיקה ראשית לדברי עמית, אכן יש חוסר נוחות מכך שתשלומי ההורים מוסדרים בשורה של חוזרים, טלאי על גבי טלאי, ולא במדיניות אחידה בחקיקה ראשית. אולם בהינתן שזהו המצב הקיים בוחן עמית כל תשלום לגופו - הן במישור הסמכות להטיל אותו והן בסבירות של גובהו. בכל המקרים קובע עמית, כי הסמכות קיימת והתשלום סביר. עם זאת הוא מעיר, כי על משרד החינוך להגביל את מספר שעות התל"ן ולוודא שלא יפגע בלימודי החובה (אותם מממנת המדינה לכל בתי הספר).
עוד אומר עמית, כי אחד מהיבטי התל"ן הוא האם לעודד תלמידים לבחור במקצוע מתומרץ ובכך לפגוע בשוויון, או להימנע מהכרה במקצועות אלו ובכך להוריד את מספר לומדיהם. מדובר בסוגיה מקצועית, המצויה בתחום מומחיותו של משרד החינוך ובה לא יתערב בית המשפט, הוא מדגיש.
בנוגע לתל"ן התורני אומר עמית, כי ניתן לגבותו משום שהמחוקק לא אסר זאת. הימנעות מגביית התשלום לא תגביר את השוויון, אלא תיצור שתי מערכות - של מוסדות רשמיים שלא יגבו אותו, ושל מוסדות לא-רשמיים שיגבו אותו. לא מדובר באפליה, אלא באבחנה על בסיס החינוך אותו מבקשים ההורים להעניק לילדיהם, הוא מוסיף. אם קיימים מוסדות הגובים תשלומים מעבר למותר - חובה לטפל בהם, אך העניין חורג ממסגרת העתירות הנוכחיות.
הזכות לשוויון והזכות לאוטונומיה עוד מתייחס עמית ל"תכני העשרה מרצון": חוגים, תלבושת אחידה, השאלת ספרי לימוד, שימוש באינטרנט ובתוכנות מחשב,
"פרויקטים לימודיים" ועוד. הוא קובע, כי משרד החינוך מוסמך להסדיר את התשלומים עבורם, אך לא בסכומים בלתי מוגבלים. "על משרד החינוך לוודא כי תכני ההעשרה אינם נחוצים לבחינת
הבגרות או מעניקים יתרון כלשהו בקשר אליה", הוא מדגיש.
בנוגע לתשלום תמורת שירותי מחשוב אומר עמית, כי גם הוא מצוי בסמכותו של משרד החינוך. "בעולם אוטופי היו מסופקים לכל תלמיד אמצעי קצה חינם אין כסף, וכל בתי הספר היו נהנים מתוכניות תקשוב מתקדמות ומתוקצבות. אך בעולמנו בעל התקציבים המוגבלים, אין תמיד אפשרות לקדם הן שוויון באמצעי הלימוד והן את שאיפתה (וחובתה) של מערכת החינוך להתאים עצמה לעידן
המודרני", הוא ממשיך. לכן, אין מקום להתערבות של בית המשפט.
בסיומו של פסק הדין אומר עמית, כי לצידה של הזכות לשוויון, קיימת זכותם של ההורים לאוטונומיה בחינוך ילדיהם. "אך יש
להישמר מפני היווצרותה של סביבת לימודים הומוגנית-בדלנית של תלמידים המשתייכים למעמד כלכלי-חברתי מסוים, שעלולה בתורה להעניק יתרון לקבוצות מסוימות במרוץ ההשכלה והתעסוקה. על-רקע זה, דומה כי אין חולק שהמגמה הרצויה היא שלא לעודד בדלנות סקטוריאלית במסגרת החינוך הממלכתי-ציבורי, באשר זו
עומדת בסתירה רבתי לאתוס ולתכלית שבבסיס חוק חינוך ממלכתי וחוק זכויות התלמיד", הוא מדגיש.
חשוב לאכוף את החוזרים עמית עומד גם על הצורך באכיפת חוזרי המנכ"ל: "לא די בחוזרי המנכ"ל. בכל שנת לימודים שבה הוראות חוזרי המנכ"ל אינן
נאכפות, חרב גביית-היתר מתהפכת מעל ראשיהן של מאות אלפי משפחות בישראל. בכל שנה עד להשלמת תהליך ההסדרה, תלמידים שידם אינה משגת עלולים להחמיץ את ההזדמנות להיחשף למגוון תכנים חינוכיים. כעולה מתגובת המשיבים, חלק משמעותי מהליכי האכיפה של משרד החינוך נפתח ביוזמתם של הורים שהתריעו על גבייה מופרזת".
לבסוף קורא עמית לשינוי יסודי באופן אישור תשלומי ההורים: "בהינתן הסכומים הנכבדים שניתן לגבות כתשלומי הורים במסגרת התל"ן ורכישת שירותים מרצון, דומה כי המצב הרצוי הוא שבפני ועדת החינוך של הכנסת תהא התמונה המלאה של תשלומי ההורים - הן על-מנת שהרשות המחוקקת היא שתתווה את המדיניות הכללית והעקרונית בנושא זה, והן על-מנת לאפשר קיומו של דיון ציבורי פתוח ושקוף בנושא, תוך מתן הזדמנות להבעת מגוון הדעות בסוגיה. לטעמי, קשה להלום כי בנושא כה רגיש וחשוב של שוויון בחינוך ובהזדמנויות ושל אינטגרציה חינוכית וחברתית, הדברים ייעשו ללא אישור של הרשות המחוקקת. אך עניין זה הוא למחוקק לענות בו".
השופט
דוד מינץ מוסיף את גישת המשפט העברי, לפיה קיימת שותפות בין ההורים לבין הציבור בחינוך הילדים. "מערכת החינוך נועדה כאמור לתמוך ולהקל את מלאכת החינוך של הילדים,
למען הילדים. עם זאת, אין היא באה להחליף ולבטל את תפקידם הבסיסי של ההורים, לא בביצוע חובותיהם לעשות כל שנדרש מהם, ולא במימוש זכויותיהם לעשות כל שביכולתם. האיזונים שערך משרד החינוך, בכפוף להערותיו החשובות של חברי השופט
עמית, מבטא באופן ראוי את תפקידם ההדדי של משרד החינוך מחד-גיסא ואת תפקידם של הורי הילדים מאידך-גיסא, בכל הנוגע להטלת הנטל הכלכלי, מימוש האוטונומיה וההגנה על השוויון, המהותי והפורמלי, בין כל ילדינו", הוא אומר.
השופט
אלכס שטיין מוסיף במישור המשפטי העקרוני: "דרישות כאלה צריך שתהיינה מופנות אל הכנסת והממשלה, ולא אלינו, מאחר שהן מעלות שאלות ערכיות שאין להן תשובה מוסכמת או מוסמכת. כל ניסיון לתת לשאלות כאלה תשובה שיפוטית תחת
אצטלה של דין נדון לכישלון... האיזון בין אוטונומיה לשוויון הוא אחד ההסדרים החברתיים הראשוניים שמסור למחוקק ולו בלבד.
הקביעה כיצד איזון זה ייעשה צריכה להיעשות ביום הבוחר, ולא ביום העותר".
המדינה תשלם לעותרים - שמעון ג'קלין ופרופ' גבריאל סלומון - הוצאות בסך 20,000 שקל, בשל תרומתן של העתירות לדיון בנושא ולהסדרתו. את העותרים ייצגו עוה"ד הרן רייכמן, טל חסין ויעל כפרי, ואת המדינה - עוה"ד
יונתן ברמן ואודי איתן.
