שיעור ההיוון בתביעות נזיקין יישאר 3% ולא יופחת כפי שמבקשות חברות הביטוח וקופות החולים. כך קובע (יום ה', 8.8.19) שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית. המשמעות היא שלא תהיה העלאה בפיצויים לנפגעים, שעשויה הייתה להגיע למאות אלפי שקלים.
שיעור ההיוון הוא ההפחתה מן התשלום החד-פעמי הניתן לנפגע, כאשר הפיצוי משולם בבת אחת ואינו נפרס לאורך שנים - כפי שאכן נעשה במרכיב אובדן כושר ההשתכרות כל תביעות הנזיקין. ההיוון נחוץ משום שההנחה הכלכלית היא, שהכסף שווה כיום יותר מכפי שיהיה שווה בעתיד. הקדמת התשלום מעניקה לנפגע סכום גבוה מזה שהיה מקבל אם הפיצוי היה נפרס לאורך שנים, וההיוון מיועד למנוע תשלום יתר.
ככל ששיעור ההיוון גבוה יותר, כך הפיצוי המיידי יהיה נמוך יותר. כפי שמדגים עמית, אם הפיצוי לניזוק הוא 10,000 שקל לחודש, הרי שמדובר ב-120,000 שקל לשנה. היוון של 3% מוריד את הפיצוי ל-103,000 שקל, בעוד היוון של 2% מוריד אותו ל-108,000 שקל. כאשר מדובר על פיצויים המשולמים לאורך עשרות שנים, ההפרשים הם משמעותיים מאוד. למשל: בפיצוי של 15,000 שקל לחודש על פני 30 שנה, הפער הוא 500,000 שקל.
שיעור ההיוון בישראל הוא 3% מאז 1975. לנוכח השינויים בריבית, המצויה במגמת ירידה, נשמעו קריאות להורדת שיעור ההיוון - בנימוק שהנפגע יתקשה לשמור לאורך שנים על הערך הריאלי של הפיצוי החד-פעמי. הביטוח הלאומי אכן הוריד אותו ל-2% - החלטה לה יש השפעה על תביעות הנזיקין. במקרה בו הביטוח הלאומי מפצה את הנפגע, הוא יכול להגיש תביעת שיבוב נגד מי שגרם לנזק, דהיינו: לדרוש שהוא יחזיר לו את כספי הפיצויים ששילם לנפגע. שיעור ההיוון בתגמולי הביטוח הלאומי משפיע אפוא על הסכום שיתבע המוסד מהמזיק המקורי.
בעקבות הערעורים בנושא זה שהוגשו לבית המשפט העליון, הקים היועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט, ועדה בין-משרדית לבחינת הסוגיה. בראש הוועדה עמד המשנה ליועץ למשפט אזרחי, ארז קמיניץ. היא המליצה בשנה שעברה, ברוב דעות, להותיר את שיעור ההיוון על 3% וליצור מסלול השקעה בו יוכלו הנפגעים להשקיע את כספי הפיצוי החד-פעמי ולהשיג תשואה של 3%. עוד המליצה הוועדה על בחינה דו-שנתית של שיעור ההיוון ויצירת מסלול עידכון קשיח, שיוביל לשינוי רק במקרים של תנודה ממשית ותוך זכות וטו לחשב הכללי. לבסוף המליצה הוועדה להחזיר את שיעור ההיוון של הביטוח הלאומי ל-3% ולעגן בחקיקה את ההסדר כולו.
מנדלבליט הודיע לבית המשפט שהוא מאמץ את המלצות הוועדה, וכך גם פוסק עמית. תחילה הוא אומר, כי מן הראוי היה שהכנסת היא שתקבע את שיעור ההיוון: "יש להצר על כך שהכנסת נמנעה מלעסוק בסוגיה כה יסודית, ואף הרשות המבצעת, אשר ברשותה הכלים המתאימים למחקר מקצועי ויסודי, לא קידמה את הנושא באופן שיאפשר לברך על המוגמר. אגב כך יוער כי הצעת חוק דיני ממונות, אשר טובי המשפטנים עמלו על גיבוש וליטוש ההסדרים החשובים שנכללו בה, מונחת כאבן שאין לה הופכין מזה שנים ארוכות, וגם על כך יש להצר".
עמית מדגיש: "בית המשפט אינו שחקן פוליטי שנאבק ברשויות השלטון האחרות כדי לנכס לעצמו תחומי שליטה. בית המשפט מכריע
במחלוקות שמובאות בפניו, זהו תפקידו וזוהי חובתו. גם בענייננו, עלינו להכריע בשאלה שהונחה לפתחנו, למרות שמלכתחילה מוטב היה שהמחוקק יכריע בה".
בית המשפט אינו שם את עצמו בנעלי המומחים, ממשיך עמית, ולכן יינתן משקל רב - גם אם לא מכריע - להמלצותיה של ועדת קמיניץ, גם אם הרכבה לא היה אידיאלי. עמית אומר, כי לכאורה טוב היה לקבוע את שיעור ההיוון בכל מקרה לגופו - אך הדבר בעייתי מבחינה מערכתית, שכן שיעור אחיד חוסך זמן ומשאבים לכל הצדדים.
בלב הדיון עומד עקרון "השבת המצב לקדמותו": מה היה מצבו הכלכלי של הנפגע אלמלא הפגיעה. שיעור ההיוון צריך להיגזר ממדיניות ההשקעה הנורמטיבית של ניזוק סביר (להבדיל ממשקיע סביר), וזו צריכה להיות בסיכון נמוך (אך לא בסיכון נמוך מאוד), ארוכת טווח ונזילה חלקית - כדי שיוכל לממן את צרכיו היום-יומיים לאורך שנים. עוד אומר עמית, כי אין לנכות מס רווחי הון ודמי ניהול מפירותיה של השקעה זו.
השאלה העובדתית המחייבת הכרעה היא מהי התשואה שיכול הניזוק להשיג לפי פרמטרים אלו. עמית מאמץ את מסקנות ועדת קמיניץ, לפיה ניתן להשיג תשואה שנתית של 3% - ולכן ניתן לשמר שיעור היוון זה. הוא גם קורא להעלות בחזרה את שיעור ההיוון של הביטוח הלאומי ל-3%, כפי שהמליצה הוועדה, ומקווה שהדבר ייעשה בהקדם למרות תקופת הבחירות.
לבסוף אומר עמית, כי אין להתחשב בהקשר זה בשיקולי מדיניות כגון הטענה ששיעור ההיוון יעלה את פרמיות הביטוח וייקר את שירותי הבריאות. "גובה הפיצוי בנזיקין הוא הנתון שצריך להשפיע על יתר המערכות הנלוות, ולא להפך. לשיקולי מדיניות יש מקום במסגרת דיני הנזיקין, אך ככלל, מרגע שנקבעה חבות נזיקית, גובה הפיצוי צריך להיקבע בראש ובראשונה על-פי הנזק שנגרם לניזוק, וספק עד כמה ראוי להכניס לתמונה אינטרסים ציבוריים כאלה או אחרים".
פסק הדין ניתן בהחלטה בערעורו של נפגע תאונת דרכים על שיעור הפיצוי שנקבע לו בבית המשפט המחוזי בירושלים, והעליון החליט להפחית 850,000 שקל מהפיצוי בשל שיעור ההיוון. השופטות
ענת ברון ו
יעל וילנר הסכימו עם עמית. את פול הביטוח לרכב ייצג עו"ד
עוזי לוי; את הנפגע ייצג עו"ד גיורא רואי; את עמותת אופק חזרה לחיים (של נפגעי תאונות) ייצגו עוה"ד
אסף פוזנר ונתנאל פוזנר; את איגוד חברות הביטוח ייצג עו"ד יורם בונן; ואת קופות החולים - עוה"ד
ליפא מאיר, דורון איצקוביץ ו
שרון מן-אורין.
