גד פרופר, שהיה מבעלי השליטה בחברת אוסם, תובע 39.3 מיליון שקל מחברת נסטלה השווייצרית, בעלת השליטה הנוכחית באוסם. לטענת פרופר, זהו הסכום המגיע לו בעקבות הצעת הרכש למניות הציבור באוסם.
בשנת 1997, לאחר שנסטלה רכשה לראשונה מניות באוסם, נחתם הסכם בינה לבין האחים גד פרופר ו
דן פרופר, שהיו אז מובילי גרעין השליטה בחברה ומנהליה הבכירים. ההסכם קבע, כי פרופר יוכלו למכור לנסטלה את יתרת מניותיהם עד שנת 2026. בשנת 2004 נחתם הסכם מתוקן, בו נכללו שלוש חלופות בהן יוכלו האחים פרופר להפעיל את אופציית ה-put שניתנה להם ולחייב את נסטלה לרכוש את יתרת מניותיהם.
לדברי גד פרופר, התביעה שהגיש (יום א', 18.8.19) לבית המשפט המחוזי בתל אביב נוגעת לחלופה השלישית. נקבע בה, כי אם נסטלה תרכוש מניות אוסם נוספות מצדדים שלישיים - יהיה עליה לשלם לפרופר את ההפרש בין התמורה ששילמה להם לבין התמורה ששילמה לצד השלישי. פרופר מעיר, כי הוא ואחיו לא היו מיוצגים בידי עורכי דין במו"מ על הסכם זה, בעוד עורכי דינה של נסטלה חידדו את מחויבותה להבטיח לשניים את התמורה הגבוהה ביותר בעד מניותיהם.
בתחילת 2012 מימשו האחים פרופר את האופציה ומכרו לנסטלה את יתרת מניותיהם באוסם תמורת 371.5 מיליון שקל. בשנת 2016 רכשה נסטלה את מניות הציבור באוסם, מחקה אותן מן המסחר והפכה את אוסם לחברה שבבעלותה המלאה. הצעת הרכש בוצעה במחיר של 82.5 שקל למניה, שהיה גבוה ב-30% מהמחיר הממוצע של מניית אוסם בחודש שקדם לפרסום ההצעה.
לטענת פרופר, במצב זה - חייבת נסטלה לשלם לו את הפער בין מחיר המניה בהצעת הרכש לבין המחיר שהוא קיבל ארבע שנים קודם לכן. על פי התביעה, נסטלה דחתה את פנייתו בנימוק שהיא סותרת את כתב הוויתור עליו חתם בשנת 2012, אך פרופר טוען שמדובר היה במסמך שעסק בסיום עבודתו באוסם ולא יכול היה להניב ויתור על זכויות שנוצרו ארבע שנים מאוחר יותר. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד ראובן בכר וטלי מיכלין, וטרם הוגש כתב הגנה.
