אין חידוש בעובדה שיצרנים מפרסמים כדי למכור. לא מאהבת העיפרון הם פותחים בית עסק לעפרונות. לא מאהבת הפעוטות, הם מפתים אותם לרכוש אותם. העיפרון הוא מוצר. הילד ההולך לבית הספר הוא משאב. הוא נולד כדי לקנות עפרונות. זה תפקידו בחיים.
על כן אין להתפלא כלל שהמפרסם ששכר יצרן העיפרון מפיץ ברשת מודעה שמדברת על לב הילד או על לב הוריו ואומרת "הכל כלול - ועכשיו ל school"! זה מקורי מאוד. פואטי. חריזה שיהודה הלוי אילו היה אנגלי או אמריקני ולא ספרדי, לא היה מתבייש בה. הפעוט אינו יודע עדיין - כך מותר להניח - לדבר כמו ששקספיר אולי דיבר בילדותו. אבל כבר משרים אותו לתוך תרבות בה ה'אמריקניזמים' הנשמעים כל כך cool מלווים אותו כבר ל school. הטהרנים היו אומרים שהמפרסם מזהם את המרחב התרבותי של הילד הישראלי שבועיים לפני שהוא הולך לבית הספר.
אבל נניח לטהרנים. נדבר דברים כהווייתם. המפרסם נושא באחריות לתרבות הנוחתת במרחב. הוא לא מפרסם ברוח לשון הציבור הממוצע. הוא יוצר אותה. הוא קורץ לצרכן בשפה שכולה שאובה מעולם היריד האין סופי בו חיינו נמצאים על הדוכן ומה ששווה - נמכר, ומה שנקנה - שווה ומה שמוצע הוא קוד של צריכה המונית. "הכל כלול" מעולם התיירות בו מפתים את הישראלי הממוצע כי הוא חוסך כסף אם הוא משלם בבת אחת בעבור כל מה שעולה כסף והוא מרגיש שבעל המלון או חברת הטיסה והתיירות העניקו לו בונוס עצום כשאמרו "הכל כלול". הוא קיבל מתנה. עכשיו מעולם "הכל כלול" הולכים ללמוד לכתוב.? לאו-דווקא. הולכים לקנות עפרונות ומאמינים כי היצרן הנדיב עשה טובה ומכר יותר מעיפרון כי "הכל כלול". גם מחק! מותר לבוז להערמה נוצצת זאת.
גם השימוש בלועז, באנגלית על דרך חדירת חצץ מאמריקה לתוך מרחב הזפת הרותח על כבישי ישראל הוא עדות כי הילד העברי הולך להכין עצמו לעולם התנ"ך ועולם הספרייה העברית. מחר נראה, אולי, (יש לי קופירייט-זכויות יוצרים בלשון הקודש - "נוער עברי, הקיצה! קום התנערה עם פיצה"! לא! לא תהיה צנזורה שתצטרך לאשר כל פרסומת ההולכת אל לב הילדים ומנצלת אותם כמשאב ומזהמת את הסביבה התרבותית העברית מעבר למה שחיים בחברה גלובלית מתחייבת בו. אינני גורס שיש למצא בכל מחיר שם אחר, עברי לחלוטין ל"רדיו", או ל"טלוויזיה", או ל"רומן" או ל"קונסול" או ל "אקדמיה ללשון העברית". זה חלק מן ההתאמה הלשונית לאקלים של הפלנטה ולאינטראקציה של החוצנים הדרים בה. אבל 'קול וסקול' זה פרימיטיבי. 'הכל כלול' זה זול. זה פגיעה גסה באקולוגיה העברית והלשונית בכלל.
מה שכן צריך להיות זה בחינה של דיסציפלינה במערכת החינוך שתכליתה תהיה הכנת הנער או הנערה להבחין באורח ביקורתי במה שמשדרים לו, גם בפרסומות כמובן, אולי בעיקר בפרסומות, כדי לחשוף בהדרכה פדגוגית מה מתרחש באמצעי התקשורת, מה הן המניפולציות, ההטיות, המותר על-פי המוסר והאסור על-פי האחריות גם אם הכל חוקי. לו הייתי שר חינוך בישראל, לא בממשלת מעבר שאין לה פנאי אלא לנצל כל פנאי במהירות הבזק הנגזרת ממעמדו, הייתי רואה אל נכון להקים ועדת מומחים שתציע תוכנית לימודים שבמרכזה עומדת ההוויה של הדור הזה של רשתות, של אינטרנט, של שידורי תתכנים באמצעים המוניים, של תעשיה אדירה של מידע שאינו יכול להיות בדוק תמיד ושמנצלים אותו תדיר כדי להפוך את הציבור שהוא המטרה לאמצעי. אבל עבר זמני. בעיפרון שאלך בו לסקול לא אוכל להגיע למחוז חפצי....
